הפעם, לאור ההפסקה הארוכה וכמות הסדרות החדשות שההשקה המחודשת של מארוול הנחיתה עלינו, מדור חוברות מחולק לשני חלקים: בפוסט היום נדון בהשקות החדשות של מארוול ומחר יעלה הפוסט שידבר על החוברות החשובות הנוספות שיצאו בשבוע שעבר, בעיקר סדרות חדשות של אימאג'.
חוברות MarvelNOW שיבוקרו השבוע:
All-New X-Men #1 || Fantastic Four #1 || Thor #1
Iron Man #1 || X-Men: Legacy #1 || Avengers Assemble #9
All New X-Men #1
כתיבה: בריאן מייקל בנדיס || אומנות: סטיוארט אימונן || הוצאה: MARVEL || מחיר: 3.99$||
ביקורת: אורן ו. ירמיה
|| הביקורת הבאה כוללת ספויילרים לחוברת, באם אתם מחשיבים את העובדה שחמשת האקסמנים הצעירים חוזרים, עובדה ששודרה לכל כיוון ובכל אתר (כולל כאן), כמידע שעוד אפשר לספיילר ||
כל פעם שבנדיס משיק סדרה חדשה אני מוצא את עצמי כותב את אותם הדברים: על איך שהפך מכותב אלטרנטיבי ומאתגר לכותב מיינסטרימי פושר, על איך שהחייה עבור מארוול מותגים שאחרים לא הצליחו לחדש בהם, על איך למרות הדרדרות האיכות הכתיבה של בנדיס, כל סדרה חדשה אני קורא בתקווה שאולי הפעם הוא יחזור להיות טוב כפי שהיה. אבל כמה שהתקווה הזו לא מתממשת, ועם כמה שבנדיס מתרחק מהעבר המפואר שלו, אני עדיין אני לא יכול להפסיק לחזור על הנקודות האלו. במיוחד לא הפעם. הבחירה של בנדיס לעזוב את האוונג'רס, מה שהיה מותג הדגל שלו מאז 2005, למען מותג מבוסס אחר של מארוול, X-Men, מאפשרת לו נקודת התחלה מחדש אמיתית. ואם זו לא סיבה לחשוב שאולי הפעם הקסם יתרחש, מה כן?
אז עם כל הפתיחה הזו, ואחרי הנמכת הציפיות, איך בנדיס מתפקד בחוברת?
האמת היא שטוב. אולי אפילו טוב מאוד. בנדיס מחליט לפתוח את סדרת האקסמן שלו בחוברת שמוקדשת כולה לחזרות על סצנה אחת במופעים שונים, היא הסצנה האייקונית של גילוי מוטנט חדש. אתם יודעים איך הסצנה הזו עובדת – המוטנט החדש יוצא לעוד יום רגיל בחייו, פתאום נלחץ, מפעיל את הכוחות שלו, ואז, ברגעי ההיסטריה שבאים מיד לאחר מכן, האקסמן באים ואומרים לו "אתה מוטנט, הנה כרטיס הכניסה שלך לאקסמן". הגדולה של הבחירה הזו, ויותר מכך, של הביצוע היא שבעוד הצורה מדגישה עד כמה האקס-מן הם עדיין אותם האקס-מן, התוכן, כלומר הפרטים הממלאים את הסצינה מדגישים כמה הרבה השתנה. האקסמן המגייסים בשתי החזרות הראשונות על הסצנה הם לא קבוצת הפרוטוגניסטים שלנו, כלומר לא וולברין, סטורם או ביסט, אלא הקבוצה של "הרעים", אלו הבורחים מהחוק ומתכננים לפעול מחוצה וכנגד לו.
אבל שתי החזרות האלו הם רק הכנת השטח. החזרה השלישית של הסצנה, זו שבעצם תוביל אותנו לעלילה המרכזית של הסדרה, גם היא בנויה כדי להדגיש עד כמה הכל השתנה. בחזרה השלישית האקס-מן המגייס הוא ביסט, אחד מהחברה הטובים, אך המוטנטים הצעירים שהוא מגייס הם לא צעירים אלמונים שבדיוק גילו את הכוחות שלהם, אלא הגרסאות הצעירות של חמשת האקסמנים המקוריים. אתם יודעים, מהימים בהם לביסט היה פה אנושי, אנג'ל לא היה בנוי מאנרגיה חייזרית, וסייקלופ עוד לא היה המגנטו החדש.
ביקורות רבות ששמעתי התייחסו לכך שבעוד הריצה הקודמת של האקסמן, זו של גילן על אנקני, הייתה מרובדת במשמעויות רבות ובנויה על אירועים מהעבר הקרוב, החוברת הנוכחית של בנדיס היא מאוד חד מימדית. יש בזה אמת מסוימת, אבל לא את כולה. גילן כתב ריצה שהייתה מושרשת לחלוטין באירועי האקסמן של השנים האחרונות. למעשה הוא כתב את החלק האחרון באפוס שהתחיל מזמן, אי שם בהאוס אוף אם ובאמירה "No more Mutants". לעומת זאת בנדיס לא סתם קרא לסדרה שלו All New. מדובר באמת בהתחלה חדשה ששואבת רק את מה שהיא צריכה מהאירועים של השנים האחרונות, ושואבת, לעומת זאת, את כל מה שהיא יכולה ממה שכבר התקבע כמיתוס של אקס-מן (כולל, כמובן, הדמויות הראשיות). ניתן לשער שרק בעוד שנה או שנתיים הסדרה הזו תחזור לעומק העלילתי שראינו שנה שעברה אצל גילן, אבל זה לא בגלל אוזלת יד של בנדיס, אלא בגלל שנראה שהוא מוכן לקנן ולבנות עומק חדש משל עצמו.
אז האם הקסם של בנדיס חזר? עדיין קשה לקבוע. מה שבטוח שזו הייתה חוברת טובה. ואם זה ימשיך ככה, לא רחוק היום שבנדיס יוכל לכלול ברזומה שלו בניה מחדש גם של האקסמן. אם לא, אז כנראה שהאפוס הזה יפול גם הוא למקום ממנו עלילות לא חוזרות. אבל זה בסדר. יהיה לו שם את מון נייט וספיידרוומן של בנדיס שיארחו לו לחברה.
Fantastic Four #1
כותב: מאט פראקשן || צייר: מארק באגלי || חברה: Marvel Comics || מחיר: 2.99$
ביקורת: אביב ציפין
אולי הבעיה הגדולה ביותר שעומדת במרכז מארבל NOW! היא ההתגברות על הריצות המרשימות שקדמו להשקות המחודשות. עד לפני חודש, היקמן ניצח על זיכיון ארבעת המופלאים והרחיב אותו לגדלים בלתי משוערים עם הצלחה ביקורתית ומסחרית. כעת מאט פראקשן יורש את התפקיד עם גיליון ראשון לכותר מאז שנות ה-60, ויש ל נעליים גדולות למלא.
הסדרה החדשה של ארבעת המופלאים ממשיכה מאותה נקודה בה קודמתה הסתיימה. הארבעה חוזרים מעוד מסע פנטסטי לביתם, שם מחכה להם ה-Future Foundations. המשפחה נשארה כשהיתה, מאז שנות ה-60, הטוויסט הוא שדברים אולי לא ישארו כל-כך עליזים ומאושרים למשפחה הראשונה של מארבל. ריד מגלה שהמקור לכוחות של הארבעה מתחיל להתכלות והוא מוציא את כולם לטיול פתאומי ברחבי היקום, בחיפוש סודי אחר תרופה, אך לא בלי החשדות של סו.
מארק באגלי הוא לא זר למארבל וידוע על כמה מהריצות היותר ארוכות בחברה, אך הוא עדין לא זוכה לכבוד וההערכה של אמן מהשורה הראשונה. האומנות של באגלי נוטה להיות די סטנדרטית עם שליטה יפה בסופר גיבורים. באגלי מצייר את כל הדמויות ביד נאמנה, אבל שום דבר לא חריג. אם אתם נמנים על אוהדיו אתם תחזרו על באגלי המוכר, אם אתם מאותם אנשים שנמנעים מהאומות של באגלי אז לא תמצאו פה שום דבר שונה.
כמעט בלתי אפשרי לחדש ולהפוך על סדרת קומיקס אחרי ריצה מהפכנית כמו שהיקמן הציג לפני התחלת זו של פראקשן, והשארת כל האלמנטים מהסדרה הקודמת לא עוזר כל-כך. בכנות, הסדרה לא מהפכנית וכנראה תהיה סדרת הפנטסטיק פור הסטנדרטית שאנחנו מכירים. בנימה אישית, הסדרה הזו כנראה תהיה רק הבסיס לסדרה המצופה באמת שהיא FF עם מייק ולאורה אולרד. בינתיים יש התחלנו עם סדרת פנטסטיק פור מוכרת וסטנדרטית.
Thor #1
כתיבה: ג'ייסון אארון || אמנות: אסד רידיק || מחיר: 3.99$ || הוצאה: MARVEL
ביקורת: גיא סגל
מכשהגיעו ההכרזות על הגל הראשון של ההשקה המחודשת של מארוול, סדרת Thor של אארון וריביק הייתה מהמעניינות שבהן. לא צריך להסביר מדוע ריביק הוא בחירה נהדרת לצייר את כותר הפנטזיה והמיתולוגיה הראשי של מארוול, אבל הבחירה בארון, לדעתי אחד הכותבים הטובים ביותר במארוול כיום, שידוע בעיקר בעבודה על דמויות אפלות ומחוברות למציאות, מסקרנת ביותר כשזה מגיע לכותר כזה. תוסיפו לכך את הקונספט השאפתני של "רוצח האלים" והמעבר בין גרסאות העבר ההווה והעתיד של ת'ור, וגם מי, שכמוני, לא קורא קבוע את עלילות האל הנורדי, יתפתה לאסוף את החוברת מהמדפים.
וכאן עולות השאלות: האם ג'ייסון אארון מסוגל לכתוב ת'ור? האם הוא לא הציב לעצמו שאיפות גבוהות מידי לארק הפותח של הסדרה? ובכן, אחרי 20 עמודים, מוקדם מידי לקבוע דעה סופית, אבל על פי החוברת הראשונה, נראה שת'ור בידיים טובות. הדמות החשובה היחידה בחוברת היא ת'ור, על שלוש גרסאתיו השונות, כשכבזמנים שונים הוא נתקל ברמזים ל"רוצח האלים" המסתורי. בסך הכל, לא באמת קורה הרבה בחוברת, שבעיקר מציגה את הדמויות ואת התעלומה הראשית. אף על פי כן, היא מלאת סצינות מופלאות, מסקרנת ומרעננת ברמה שבסופה כבר לא תוכלו לחכות לרגע בו תניחו את ידיכם על החלק השני בסיפור.
בעוד החוברת כן מתעסק בדת ובאלוהות יותר מסדרה ממוצעת, לא יכולתי שלא לקשר בינה לבין סדרת וונדר-וומן החדשה והנהדרת של בריאן אזארלו. שתיהן עוסקות באלים מיתולוגיים ואמורות להיות סדרות הפנטזיה הראשיות של ההוצאות השונות, וכרגע, בשתיהן מסופר למעשה סיפור אפל של מאבק דמים, שמזכיר הרבה יותר את ז'אנר האימה. האם באמת אין מקום יותר לסיפורי פנטזיה בקומיקס, לפחות במיינסטרים של השתיים הגדולות, והדרך להביא קהל לדמויות המיתולוגיות היא לספר באמצעותן סיפורי אימה אפלים?
האמנות של אסד ריביק, לדעתי, אפילו מתעלה כאן על הכתיבה, ומהווה אולי את נקודת המכירה העיקרית של הסדרה. העבודה כאן מהווה סוג של חזרה למקורות עבור ריביק, שהתפרסם על האמנות הצבועה שלו במיני סדרה של Loki, אותה כתב רוברט רודי. כאן אומנם ריביק לא צובע, אבל אין ספק שדין ווייט עושה עבודה מרשימה בנושא ונותן לאמנות כאן מרקם שונה מכותר גיבורי העל הממוצע. מעבר לזה, נראה שריביק ממש "תופס" את הדמות והעולם של ת'ור ונהנה מההזדמנות לבנות יקום פנטזיה בתוך מארוול. ראויים לציון גם אפקטי הקול הרבים, שמחוברים לתוך האמנות הריאליסטית של ריביק, ומוסיפים לקריאה.
בסופו של דבר, מדובר בהתחלה מבטיחה ביותר לסדרה החדשה של Thor, עם חוברת שעשויה נהדרת ושונה מרוב מה שמוציאות כרגע השתיים הגדולות. עדיין, לכל מי שלא חייב להיות מעודכן ב-2 ההוצאות הגדולות, נראה שכרגע הכי מומלץ יהיה לחכות לאוגדן ולקרוא את תעלומת "רוצח האלים" במקשה אחת, כמו שסיפור כזה צריך להיקרא.
Iron Man #1
כותב: קיירון גילן || צייר: גרג לאנד || חברה: Marvel Comics || מחיר: 3.99$
ביקורת: אביב ציפין
עם ההצלחה המסחרית המסחררת של מארבל באולמות הקולנוע בקיץ האחרון, ההשקה המחודשת של מארבל NOW! כמעט מתבקשת, לפחות לכותרי האוונג’רז והדמויות שמככבות בהם. אולי הדמות הפופולרית ביותר מבין האוונג’רז, עוד לפני צאת הסרט, היא איירון מן, הנוקם בשריון. להשקה המחודשת מארבל לקחה את צמד היוצרים גילן ולאנד מהצלחתם על אנקאני אקס-מן כדי לנסות להפיח קסם חדש בדמות הנודעת.
הטאגליין שהוצמד לתחילת הריצה הזו פשוט:”אמונה”; שם הקשת הראשונה. במיוחד לאור אירועי AvX, טוני סטארק עומד במשבר אמונה בו הוא בוחן מחדש את החיים שלו ואיך הוא עובד. הרעיון הוא להציג את טוני אולי טיפה יותר צנוע, שואל שאלות במקום לספק תשובות, ויש הרבה פוטנציאל בנקודת המוצא הזו. לצערי הגישה הזו לא באמת נוכחת אלא אם כן יודעים ומתאמצים למצוא אותה בטקסט. בעוד שכן מוצג מונולוג פנימי בו טוני סטארק מתחבט בשאלות הקיום בתחילת החוברת, לא רואים את ההשפעה של זה על התנהגותו החיצונית כלל. מה שכן אפשר למצוא, הוא סיפור איירון מן עטור אקשן בו איום האקסטרימיז צץ בחייו של סטארק שוב ותפקידו הוא למגר את התופעה ולצאת להילחם בארגוני טרור מסחריים ולמנוע מהטכנולוגיה להגיע לידים הלא נכונות.
גרג לאנד הוא אמן די ידוע לשמצה. בעוד שהאומנות שלו מדוייקת ומרהיבה (עם תודה לא קטנה לעבודת הצביעה של Guru eFx), היא עדין טובעת בכמויות של גניבות מאמנים אחרים ושימוש ברפרנסים ממקומות מפוקפקים. עם זאת, לאנד בהחלט מציג פה את העבודה הכי טובה שלו עד היום. הדמויות שלו, שלעיתים נראות שטוחות, מופיעות פה עם חן נוסף, ולאנד אפילו מרשה לעצמו לעיתים לשבור את סידור הפאנלים הקונבנציונאלי והמשמים של ה-Stacking (סידור פאנלים אופקיים אחד על השני לכל אורך הדף) עם כמה עמודים טיפה יצירתיים יותר. סך הכל, אם אתם אוהבים אומנות נוצצת לאנד פה לספק אותה כמו תמיד.
הריצה החדשה על איירון מן לא ממציאה את הגלגל מחדש, אבל היא בהחלט מספקת בסיס טוב לבנות עליו ריצה חדשה ורעננה. כרגע הסדרה בעיקר מבטיחה בפוטנציאל הגלום בה עם גיליונות עתידיים שאמורים להתרכז במשבר החדש של טוני סטארק. גילן ידוע על בניית ריצות איכותיות, אבל הגיליון הראשון הזה הוא די סטנדרטי.
X-Men Legacy #1
כתיבה: סימון ספוריאר || אמנות: טאן אנג הוט || מחיר: 2.99$ || הוצאה: MARVEL
ביקורת: עמרי ולרשטיין
מאז שנוספה לשם הסדרה X-Men, המילה Legacy, באמצע ריצתו של מייק קארי, הדגש שלה היה על חברי קבוצת האקסמן הבודדים. בעוד שאר הסדרות הציגו קבוצות והתמקדו בדינמאיקה ובמערכות היחסים בין המוטאנטים. לגסי הייתה הסדרה היותר אינטימית שהתמקדה יותר בפיתוח דמויות מאשר באקשן. נראה שעם ההשקה המחודשת ב-MarvelNOW, תחת ידיהם של הכותב סימון ספוריאר והצייר טאן הנג הואט, מטרת הסדרה נשארה דומה. ספוריאר הבטיח התמקדות בדמויות היותר אפלות ביקום האקס-מן. לכן כנראה הוא התחיל בליגיון, בנו של צ'ארלס אקסייבר המנוח.
ליגיון ידוע כדמות מתוסבכת, בעל היסטוריה עשירה וכוחות על שנובעים מפיצולי האישיות הרבים שלו ולכן הסדרה עניינה אותי רבות. החוברת מתחילה עם ליגיון בהימלאיה, במעיין בית מחסה למוטאנטים בעלי כוחות טלפתיים לא יציבים, בו הוא מנסה להשתקם אחרי זמן רב של אי יציבות.
לפי הפרסומים, העלילה נשמעת מבטיחה למדי, ולכן האכזבה הייתה קשה אף יותר. הבעיה הראשונה והעיקרית היא הבלבול השורר על הקורא. בעמודים הראשונים אנו נחשפים לבית כלא בין מימדי ולחלק מאסיריו. הסצינות בבית הכלא שזורות ברחבי הקומיקס וגם בסופו של הקומיקס לא ברור לי מה היה תפקידו. בעיקר, ספוריאר זורק הרבה מאוד רעיונות וקונספטים מעניינים לאוויר אך נראה שאף אחד לא מבוצע נכון או מעניין.
במהלך קריאת החוברת, ציפיתי לסיום שיפרש ויסביר את כל המאורעות, אך לא קיבלתי תשובה. אפשר לכתוב סיפורים מבלבלים שעדיין יהיו מובנים ברמה הבסיסית (גרנט מוריסון שעשה על זה קריירה), אך יצאתי מיואש בסיום החוברת. בנוסף, הדמות של ליגיון לא עוררה אצלי שום סימפתיה או אכפתיות כלפיה, מה שעוד יותר גרם לי לשיעמום ולתסכול.
האומנות של טאן הנג הואט גם לא מועילה למצב. הואט מצייר מאוד מחופף וחסר פירוט. הבעות הפנים סבירות, אך לפעמים נראה שהן לא מתואמות עם הטקסט. האומנות משרה אווירה של קומיקס ישן משנות ה80, אך אולי העניין הוא טעם אישי וחלק יהנו מהסגנון ההזוי של הואט.
לסיכום, חוברת מאכזבת ביותר, ועד עכשיו היא נחשבת אצלי בתור ההשקה הכי גרועה במארוול NOW, ומומלצת אך ורק לחובבי אקסמן כבדים.
Avengers Assemble #9
כותבת: קלי סו דקוניק || צייר: סטפאנו קאסלי || חברה: Marvel Comics || מחיר: 3.99$
ביקורת: אביב ציפין
אולי לא מבינים את זה בגישה הראשונה לחוברת, אבל זו חוברת הקומיקס הראשונה של כותר אוונג’רז רץ מאז תחילת עידן בנדיס שהחל ב-2004. זה לא שלא היו ניסיונות לכותבים אחרים במקביל, לדן סלוט היתה ריצה קצרה ומוצלחת עם Mighty Avengers, אבל בסוף היום כולם היו תחת ניצוחו של בנדיס. בקריאת החוברת מרגישים את השחרור והחופש של התחלה חדשה לקבוצה הפופולארית עם בואן של קלי סו דקוניק וסטפאנו קאסלי מכניסים את הכותר למארבל NOW!
כשהכותר הושק לפני פחות משנה היה ברור כי הוא מיועד בעיקר לקהל קוראים מאוד ספציפי: צופי הסרט. הקאסט היה מורכב בדיוק מהקבוצה שהופיעה על האקרנים והכל היה טוב ויפה. פחות משנה אחר כך הכותר משרת את אותה מטרה, רק עם הרגשה יותר מובהקת של יקום מארבל המוכר לנו, הקוראים הוותיקים. מוקד הסיפור מתרכז בעיקר סביב היחסים של טוני סטארק וברוס באנר. כפי שהוצג לנו בסרט יש מספיק סיפור באינטרקציה בין השניים, והחוברת הזו ממשיכה את האינטרקציה כאילו לקוחה הישר מהנסיעה של השניים באוונג’רז-מוביל במרוץ הקרדיטים. מחד יש את סטארק, האופטימיסט הראוותן, ומנגד את באנר, הפסימיסט המתבודד.הסיפור מערב את הקבוצה כשהשניים מנצלים קייס שעולה על הראדר של האוונג’רז כדי לישב התערבות, הגישה של מי צודקת.
החוברת מפולפלת באינטרקציה של דמויות הקבוצה אחד עם השני. הרבה דיאלוג ובאנטר, כפי שלמדנו להכיר מהריצה של בנדיס. עם זאת, האינטרקציה עדין מרגישה רעננה וחדשה, לפתע הדיאלוג לא הרגיש כה כבד וסבוך כמו אחרי ריצה של שמונה שנים של אחד מאשפי הדיאלוגים של בית הרעיונות. ואז הבנתי כמה התגעגעתי לקרוא אוונג’רז.
סטפאנו קאסלי הוא כבר ממזמן לא אחד מה”Young Guns” של מארוול. קאסלי בנה עצמו על כותרי Teens שונים של החברה ולאט לאט טיפס לליגה הגדולה כשהוא מגיע לכותר מסדרת הדגל Amazing Spider-Man. השליטה של קאסלי בדמויות כל-כך חזקה וחסרת דופי שנדמה כאילו הוא מצייר את הסדרה כבר כמה שנים טובות ומכיר את הדמויות היטב. קאסלי גם מצליח לשאת חלק יפה מהתפעול של האינטרקציה בין הדמויות עם הבאות פנים שמעבירות את הדיאלוג בצורה חלקה ויפיפיה.
במערך הפרסום של מארבל NOW! אוונג’רז אסמבל תופסת לעצמה נישה של “כותר הפופקורן” בין Uncanny Avengers של רמנדר, או האקס-מן-אוונג’רז, ומה שמסתמן כריצת-העל של היקמן על הקבוצה בשני הכותרים המסורתיים, אבל אין רע בכך. סדרת אוונג’רז אסמבל היא הכותר הכיפי והמשעשע, הנגיש והקליל, שלזיכיון הזה לא היה כבר זמן רב מדי והיא עושה עבודה מצויינת ככזו.
עלילון 
אני לא עושה את זה בדרך כלל, אבל במקרה הפעם, במיוחד עם הרבה סדרות חדשות, אני אגיב קצת את דעתי על החוברות השונות :
די נהנתי מ-All-New X-Men, אבל אני חושב שהציפייה שאקס-מן, שיא המיינסטרים של מארוול, רק יתקרב ליצירות מופת של בנדיס, שכולם היו על דמויות סולו דכאוניות, היא די מיותרת. גם מוצרים שהם מיינסטרים ברמה הזאת, מבחינתי הם מראש נחותים מדברים כמו אנקני של גילן או אפילו החוברת הראשונה של ת'ור שביקרתי כאן (ואליאס ופאוורס ודרדוויל של בנדיס). ויש את זה שהקולות של הדמויות פשוט לא נשמעים נכונים באותה מידה שהיו תחת גילן או אארון. זו בתכלס הייתה אחת מהטענות הגדולות כנגד האוונג'רס של בנדיס, וכנראה כי לא ממש קראתי את הקבוצה לפני שהתחיל לכתוב אליה, לא ממש שמתי לב לכך. בסופו של דבר, זה מוצר תרבות פופ עשוי כהלכה וגם די מומלץ, אבל לא משהו שאני יכול להעריץ, וקצת עצוב לי כמה בנדיס-י זה כתוב.
הביקורת על הפנטסטיק פור עוד רכה ביחס למה שחשבתי על החוברת, שהייתה אחד מהדברים הכי משעממים שקראתי לאחרונה, אבל אני מקווה ש-FF תהיה שווה את זה.
ואני חושב ש-Legacy הייתה די מוצלחת. לא מושלמת, אבל בתור סדרת משנה לאקס-מן אני מעדיף אותה על קבוצות ג'נריות כמו אסטונישינג בימינו. ספוריאר שירטט את הדמות של Legion די טוב ודווקא בגלל שלא היו עליו יותר מידי סיפורים קודמים והוא שימש בעיקר ככלי עלילתי, הסדרה מרגישה כמעט כמו יצירה עצמאית, ובזה הכוח והרעננות שלה. ובכלל, סיפור דרמה סולו על חיפוש עצמי של דמות מתוסבכת בתוך יקום האקס-מן אחרי AvX הוא רעיון עם פוטנציאל לא מבוטל.