השבוע בעלילונים 27/11

החוברות שיבוקרו השבוע:

Captain America #1 || Indestructible Hulk #1 || Comeback #1

Amazing Spider-Man #698 || Journey Into Mystery #646

Captain America #1

כותב: ריק רמנדר || אומנות: ג'ון רומיטה ג'וניור || חברה: Marvel Comics || מחיר: 3.99$

ביקורת: אביב ציפין

ב-2005 אד ברובייקר לקח את הכותר של קפטן אמריקה והרים אותו מכשלון ממוצע להצלחה מסחררת. 8 שנים אחר-כך  ברובייקר ירד מהכותר ופינה את מקומו הגבוה לריק רמנדר. אחרי כל העבודה שלו על הכותר בז'אנר הריגול ומלחמת העולם השניה, כמעט קשה לדמיין את ברובייקר לא כותב את קפטן אמריקה, וכל אדם אחר שיחליף אותו. האם רמנדר מצליח לעמוד במשימה?

ריצתו של רמנדר מתחילה בתקופת הדיכוי באמריקה, לפני מחלמה"ע השניה, בילדותו הקשה של סטיב. משם אנו חוזרים להווה בו קפטן אמריקה נלחם בגולגולות הירוקות (גרסה אקולוגית לנבל הנאצי) ומגיע למימד Z, אבל לא לפני שיחה מהותית עם זוגתו, הסוכנת 13, שרון קרטר. במימד Z סטיב נתקל בארנים זולה בהצגתו המחודשת, והסיפור פחות או יותר מתחיל לכל הקשת.

הבעיה הגדולה של רימנדר היא לעמוד מול הטיטאן שהיא הריצה של ברובייקר, שהייתה בנויה בעיקר על ז'אנר הריגול ותקופתו של קאפ במלחמה הגדולה. לשם כך, הוא פונה הישר לכיוון השני, הפולפ. רמנדר נוגע באיזורים שכמעט ושכחנו שנוגעים לקפטן אמריקה, ומבטא אותם עם מדע-בדיוני משובח.

רמנדר חובר לג'ון רומיטה ג'וניר שמסייע לו להגשים את חזון המד"ב. רומיטה, שנוי במחלוקת על האומנות שלו שמתבססת בעיקר על ענקים כמו אביו וקירבי, הוא הבחירה המושלמת לסיפור הזה. אולי בגלל העוצמתיות שהוא מעביר לדף, בדיוק כמו ג'ק קירבי, הסיפור עובר נהדר במה שמרגיש כמו התחלתה של ריצה קלאסית חדשה על הדמות.

החוברת הראשונה החדשה של קפטן אמריקה עושה כל מה שצריך כדי לבסס את ההתחלה של הכיוון החדש אליו רמנדר רוצה להגיע, ואולי מהר מדי. הסיפור עמוס אקשן והדמויות עוברות ישר מאירוע לאירוע בלי רגע של מנוחה מה שלא נותן לרגעים הרגשיים החשובים בחוברת לשקוע, אבל הם שם. לכיוון החדש של רמנדר ורומיטה יש הרגשה רעננה לדמות שכבר הרבה פעמים היה נדמה שעשו איתה כבר הכל. עם גיליון ראשון שהעלה כל-כך הרבה הבטחות, וצוות יוצרים שיכול לקיים אותם, אולי הסדרה הזו תהיה ההצלחה הגדולה ביותר של Marvel NOW!

Indestructible Hulk #1

כתיבה: מארק וויד || אמנות: ליונל פרנסיס יו || הוצאה: MARVEL || מחיר: 3.99$

ביקורת: גיא סגל

אם לפני שבועיים היו שואלים מה הסדרה הכי מצופה ב-Marvel Now, סביר להניח ש"האלק" של וויד ויו הייתה מקבלת את מרבית הקולות. וויד, אחד הכותבים הותיקים ביותר במארוול כיום, זכה לשבחים רבים על כך שהחזיר את דרדוויל למוטב והוציא אותו מצילו של פרנק מילר והאופל של הסדרה הקודמת שלו ורבים ציפו שאחרי הבלאגן ששרר בכותרי "האלק" בזמן האחרון – מ"האלקים" בשלל מינים וצבעים ועד הסאגה האפלה והמאכזבת של ג'ייסון אארון, הוא יהיה זה שיצליח להראות לנו פן שונה של הדמות ולספר סיפור גיבורי על יותר קלסי עם דמותו של ברוס באנר.

כך גם החוברת בנויה. חוברת סטנדרטית שמבהירה לנו מראש את המטרות והרעיונות של הריצה – ברוס באנר מחליט שבתור אחד האנשים החכמים ביקום, הוא יכול לתרום לעולם לא פחות מטוני סטארק או ריד ריצ'ארד, והוא צריך להתחיל בלהשתמש בצורתו כ"האלק", אותה הוא לא יכול למנוע, כדי לעזור לעולם. את דברים אלו הוא אומר למריה היל בארוחה, אשר בסופה הוא נהיה לסוכן של הש.י.ל.ד.

וטוב, זה די משעמם. אולי ההצלחה של דרדוויל עלתה לוויד קצת לראש, אבל לא הייתי מצפה לכותב מיומן כמוהו לכתיבה כה חסרת מעוף ותחכום. בסך הכל, יש לנו כאן חוברת שמורכבת מהדמות הראשית מצהירה על מטרותיה החדשות וכך גם על מטרות ההרצה. וזהו בערך. יש איזה הבלחות של איום גדול יותר, אבל הוא לא באמת מעניין מישהו בשלב הזה. אחד הכללים הבסיסיים של כתיבה, גם אם יש יוצאי דופן אליו, הוא להראות לנו "מה קורה", מה עובר על הדמויות. כשהדמויות באות ומסבירות לנו בפרק הראשון את מחשבותיהן הפנימיות,זה בהחלט לא גורם להסתקרן או להתעניין בהן יותר. זה בדרך כלל יוצא, כמו כאן, פרווה ומשעמם.

השילוב המאולץ של יקום הסרטים לתוך סדרות הדגל של מארוול, שבלט גם ב"איירון מן" של גילן, מאוד צורם לי כאן, עם מריה היל כדמות ראשית ופיל קולסון כסוכן הש.י.ל.ד הנוסף. אפשר יהיה גם לכתוב הרבה על ההתעלמות המופגנת מהעבר של "האלק", שעזר להציל את העולם לא מעט, אולי כדי להביא אותו לנקודת פתיחה דומה לזו של סרט הקולנוע.

מעולם לא נמניתי על חסידיו של ליונל פרנסיס יו, שמבחינתי הוא אמן בינוני ולא יותר. אישית, אני מוצא את הסגנון הסקצ'י, של השארת קווי העיפרון באמנות הסופית, די מעיק וזה בלט במיוחד בתקופה שלו ב-New Avengers ו-Secret Invasion עם בנדיס. כאן המצב לדעתי היה יותר טוב: נראה שיו מצליח לתפוס ולהוסיף עומק לבאנר בצורה שוויד עדיין לא יכול ואין ספק כי הוא יודע לצייר סצינות אקשן. עדיין, לא בטוח כמה האמנות האפלה שלו מתאימה לסיפור גאולה אופטימי שכזה.

כמו "ארבעת המופלאים" של פרקשן ובאגלי, עוד חוברת שמציגה את מטרת הסיפור ומהווה פרולוג אליו, ודי משעממת ב"ישירות שלה". אף על פי כן, חשוב לזכור במקרה הזה כי גם החוברת הראשונה והארוכה של "דרדוויל" כלל לא הייתה יצירת מופת, ואולי באמת שווה לתת לסדרה הזו עוד הזדמנויות.

Comeback #1 (of 5)

כתיבה: אד באריסון || אמנות: מייקל וואלש || הוצאה: IMAGE || מחיר: 2.99$

ביקורת: עמרי ולרשטיין

מי לא אוהב מסעות בזמן, מסדרת הטלוויזיה דוקטור הו לסרטי קאלט כמו 12 הקופים ובחזרה לעתיד, ראינו במשך השנים חזיונות רבים ומגוונים למסע בזמן. קאמבק, מיני סדרה חדשה מבית אימג' מספרת על מארק וסת', צמד שותפים שעובדים למען חברה שמציעה הצעה מעניינת, תמורת 5 מיליון דולר אנחנו נציל את יקיר לבך מהמוות שלו. כצפוי העסק מסתבך, אבל לא כפי שמצפים.

 קאמבק מתוכננת כמיני סדרה של 5 חוברות, ולכן הגיליון הראשון מתפקד יותר כהקדמה והכרות עם המטרת החברה והדינמיקה בין הדמויות, ואד בריסון עושה עבודה טובה. הרעיון מקורי למדי, ואחרי שנים של הרגל מצד הקוראים והצופים לקבל את סיפורי המסע בזמן שלהם עם קלישאות כמו שוטרי זמן ותפאורה עתידנית, קאמבק היא משב רוח מרענן.

הגיליון הזכיר לי במיוחד את הסרט לופר, בכך ששנים מתרחשים בעתיד, אך זה לא עתיד נוצץ וטכנולוגי או דיסטואפני אלא כל כך שונה מההווה שלנו, שבו יש שינויים טכנולוגיים קטנים ולא מרחיקי לכת, ומסע בזמן הוא אופציה לעשירים בלבד, מה שמוסיף לאמינות הסדרה. אחד מהדברים שאהבתי כל כך בגיליון היה האנושיות והנורמאליות של סת' ומארק. הם לא גיבורי על, או פושעים מחוספסים אלא אנושיים ופגיעים.

האומנות של מייקל וואלש טובה, והזכירה לי שילוב בין שון פיליפס לטוני זונג'יק. האומנות פשוטה למדי עם קווים בולטים ואין פירוט רב, אך וואלש מצטיין בהבעות פנים וכל רגע אנחנו יכולים לדעת איך הגיבורים מרגישים דרך ההאומנות בלבד. בנוסף העמוד האחרון מסקרן ומעניין לדעת לאיזה כיוון הסדרה הולכת.

Amazing Spider-Man #698

כותב: דן סלוט || צייר: ריצ'ארד אלסון || חברה: Marvel Comics || מחיר: 3.99$

ביקורת: אביב ציפין

[ביקורת זו מכילה ספויילרים שהם קריטיים להבנת החוברת והנאה מלאה ממנה. אם אתם באמת מעוניינים להינות מהחוברת, שהייתה טובה מאוד אגב, רוצו אל המדפים לפני שתחשפו לספויילרים שכבר מתרוצצים ברשת]

אי אפשר שלא לקרוא את החוברת הזו בלי להתייחס לקונטקסט שבה היא נכתבת. חוברת #698 מציינת שני פרקים לפני "הסוף הגדול". אל תטעו מהמרחאות, אמירה זו לא נזרקה בזלזול, אלא דווקא כדי להדגיש את הדרמטיות של הנבל המסובב את שפמו לפני צאת התוכנית המרושעת שלו לפעולה. חוברת #700 תהיה החוברת האחרונה בסדרה הרצה הארוכה ביותר של מארבל, היא תהיה החוברת האחרונה בכיכובו של פיטר פרקר תחת מסיכת איש העכביש האהוב, אבל זה רק עוד צעד בשביל הכותב דן סלוט.

"Not anymore, Spider-Man. From now on I'm Peter Parker."

הציטוט המובא אולי מסכם הכי טוב את הטוויסט הגדול של החוברת, אבל לפניו באה הרבה עשייה שנתנה לטוויסט את החשיבות. החל מחוברת #600 בה נחשף מצבו הסופני של דוקטור אוקטופוס סלוט בנה את הנבל הידוע למשהו מעבר הקריקטורה השבלונית שהצטיירה במשך השנים. זה לא שדוק אוק כיכב כמרכז הסיפור בכל תשעים ושבעת החוברות מאז ועד עכשיו, אבל כל פעם שזה חזר הוא נהיה רציני יותר ואכזרי יותר עם כל פעולה(עם ההסלמה הגדולה ביותר בקשת Ends of the Earth). לכן כשהסיפור הקרוי "Dying Wish" נפתח עם קאבר בדמותו של אוק הגוסס ניתן להבין שתהיה לו חשיבות למפנה.
אך לא כך הדבר. אחרי מספר דפים שמודיעים על ההתעוררות של דוק אוק הסיפור עובר להתרכז אקסקלוסיבית בפיטר פרקר. בחוברת שמשקפת במידה מסויימת את החוברת הראשונה בריצה של סלוט בריצת "Big Time" כשאנחנו מלווים את איש העכביש במעין יום בחייו. מפשע ברחוב, ישיבה במעבדות הוריזון, פגישה עם אהובתו הישנה מרי ג'יין ועד ביקור של דודתו החולה, אנו עוקבים אחרי פיטר המוכר, אבל משהו טיפה מוזר.
ופה מגיעים לטוויסט, מתישהו, לפני החוברת, עוד לא ידוע מתי בדיוק, דוקטור אוקטופוס עבר לגופו של פיטר פרקר, ופרקר לגופו של דוק אוק (טאם טאם טאם!). אוק מסביר שלא רק שהוא עבר לגופו של פרקר, אלא גם שהוא שולט בכל זכרונותיו של פיטר פרקר, בעוד שספיידר-מן מת בגופו המוכה של דוק אוק בדפים הסוגרים של החוברת.

אז ספיידר-מן מת, דוק אוק חיי בגופו של פיטר פרקר, והכל עוד עומד להשתנות מחדש בחוברת #700 לקראת Superior Spider-Man.

החוברת עובדת נהדר בקריאה ראשונה, ומתחדדת עם כל קריאה נוספת כשמנסים לעמוד על ההבדלים בין פיטר המוכר לדוק אוק שמריץ את "המכונה". סלוט תמיד מנסה לחקור נושאים גדולים יותר בתוך סיפורי הספיידר-מן שלו ולגעת בשאלות החשובות, בחוברת הזו עולה שאלת המסיכה. פיטר פרקר תמיד התחבא מאחורי מסיכה, בעיקר הילד החנון מאחורי גיבור העל. ספיידר-מן היה גיבור העל הראשון שהחביא את כל פניו מאחורי מסיכה מלאה (אפילו בלי חור לאיזו הפה). כשדוק אוק מתייחס לפיטר בגופו שלו כספיידר-מן הוא חותך את הקווים שמפרידים בין השניים. דוק אוק נשאר ללבוש את פיטר פרקר כמו מסיכה. פיטר פרקר כבר לא פיטר פרקר, אבל הוא ספיידר-מן עד לרגעיו האחרונים.

סלוט הזהיר שהפרק הזה יהיה ביט ענק לפני הפינאלה של הסדרה, והוא בהחלט סיפק את הסחורה. ריצ'ארד אולסן עמד לרשותו וסיפק אומנות ספיידר-מן קלאסית, אבל זה הביצוע העלילתי שמוכר את החוברת. בסיפור עצמאי וסגור בחוברת אחת סלוט מצליח לעמת את איש העכביש ודוק אוק בצורה יחודית ומעלה את הסכנה לקראת הסוף הקרב, ומפה אי אפשר לדעת לאין הסיפור יכול להסתחרר.

Journey Into Mystery #646

כתיבה: קת'רין אימונן || אמנות: ולאריו סצ'יטי || הוצאה: MARVEL || מחיר: 2.99$

Journey Into Mystery של קיירון גילן, בכיכוב קיד לוקי, הייתה מסוג הסדרות של "השתיים הגדולות", שמזוהות עם הכותבים והיוצרים שמאחוריהן אפילו יותר מהדמויות המככבות בהן ולכן ההודעה שהסדרה תמשיך לאחר לכתו הפתיעה לא מעט אנשים, אף על פי שהיא במסורת עם הגישה של מארוול לפתח ל-2 סדרות את המותגים השונים שלהם.

במידה מסוימת, "תמשיך" זו הגדרה רשמית בלבד, שכן מלבד צוות היוצרים (למעשה הלטרר הוא היחיד שנשאר), הפוקוס עובר לדמות אחרת במיתוס של ת'ור וגם דמויות המשנה יתחלפו ברובן. עם זאת, בעוד "ת'ור" של אארון קרובה ביותר לז'אנר האימה, תחת אימונן JiM ממשיכה להיות סדרת הפנטזיה המרכזית של החברה ולעסוק באנשי האסגרד הפחות מוכרים, שעדיין אפשר לפתח ולהרחיב את סיפורם לכיוונים מעניינים.  ובמסגרת הניסיון של מארוול להביא עוד דמויות נשיות לקדמת הבמה, אנו עדים לסדרת סולו של סיף, אחת מדמויות המשנה המינוריות של "ת'ור".

החוברת מתחילה מאוד מבולגנת ולא ברורה, כשהיא מסיברה לנו את הלך המחשבה של Sif בימינו, שרוצה לשפר את מעמדה של אסגרד ולהפסיק את המלחמות האינסופיות…או משהו בסגנון, אל תתפסו אותי במילה. ה"קריינות" של הדמות לא מתיישבת עם הטקסט במידה הרצויה והצגת הדור החדש של אסגרד בעיקר מבלבלת למי שלא קרא את הסדרה תחת גילן (ואני מביניהם, למרבה הבושה).

כמה טוב אם כך שבחצי השני החוברת משנה את פניה לחלוטין, כשסיף יוצאת במסע לגלות סודות עתיקים כדי להיות לוחמת טובה יותר. אם קראתם יותר משניים-שלושה סיפורי פנטזיה בימי חייכם, כנראה לא תמצאו כאן שום דבר שלא ראיתם כבר, אבל עדיין מדובר בפנטזיה מבוצעת טוב, שמתבססת על הרצון האנושי התמידי להשתפר ולהיות טוב וחשוב יותר. החיבור של דרקונים ותרבויות עתיקות ליקום של מארוול אף תורם ומוסיף רעננות ומימד נוסף לחומרים שאחרת היו יכולים להיראות ממוחזרים.

משלימה את אווירת הפנטזיה האמנות הנהדרת ולריו סצ'יטי. סצ'יטי, שם לא מוכר עד סדרה זו, שעושה כאן עבודה מעולה ועשירה בפרטים ומעביר את אווירת הפנטזיה במלואה, ברמה שיהיה לי קשה לדמיין את הסדרה עם אמן אחר. גם הכיתוב השונה וה"עתיק" שמקנה הלטרר הותיק של הסדרה, מוסיף לייחוד של הסדרה ורק כדאי שהצביעה תשתפר.

בסופו של דבר, ציפיתי כאן לסדרה מיותרת שנוצרה רק כדי לספק את הקריאות לסדרות סולו לנשים, אך התבדיתי והחוברת הצליחה להפתיע אותי ולספק עומק ומטרה ברורה לדמות הראשית ולריצה. ובתור כותר הפנטזיה היחיד בחרה (כמו Demon Knights בהוצאה המקבילה) יהיה מעניין לראות איך הוא יפתח ויעשיר את היקום בו הוא מתרחש.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “השבוע בעלילונים 27/11

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s