ביקורת חוברות – 16.7.2013 – בטעם של פעם

החוברות שיבוקרו השבוע הן:

Satellite Sam #1 || Catalyst Comix #1 || Ballistic #1

 

Satellite Sam #1

כתיבה: מאט פראקשן || אומנות: הווארד צ'ייקין || חברה: Image Comics || מחיר: 3.50$

מבקר: אביב ציפין

Sam1_Coverאחרי הרבה שנים מאט פראקשן חוזר סוף סוף לכתוב קומיקס עצמאי; לפחות קומיקס עצמאי שהוא לא קאסנובה (למרות שגם לשם רצוי שיחזור בהקם). היצירות העצמאיות של פראקשן תמיד היו קיצוניות משהו. ממארק טוויין וניקולא טסלה שמנסים להשתלט על העולם (מבוסס על סיפור אמיתי) ועד לסיפורו של הסוכן הגורילה Rex Mantooth, פראקשן לוקח קונספטים הזויים משהו ולא מוותר לקוראים על אינטליגנציה בסיסית; לא, לפעמים צריך לחשוב כשקוראים קומיקס(!). ולא רק שפראקשן חוזר לסצנה העצמאית, הוא עושה זאת עם אחד מגיבורי הילדות שלו ואחד השמות הגדולים, והשנויים במחלוקת, בתעשייה: הווארד צ'ייקין. מה שבטוח, מהקומיקס הזה קשה להתעלם.

בניגוד לקאסנובה, סאטלייט סאם מושרש בעולם שלנו. אבל על-אף שבחוברת הראשונה אין מלחמת מוחות עם כהן תלת-ראשי, שוד סקס-בוטיות ומסע בין יקומי ומרחבי, פראקשן עדין לא מניח לקורא. כבר בפתיחת הגיליון אנו מוחדרים לחדר ההפקה של הסדרה "סאטלייט סאם", סדרת ילדים ישנה שמשודרת בשידור חי. ואם הלחץ הקבוע של שידור חי אינו מספיק, הכוכב הראשי לא נוכח. בלי יותר מדי עקבות אנו מכירים בעקיפין את הנפשות הפועלות באולפן שמנסות להתמודד עם הסיטואציה של לשדר תוכנית בלי דמות הכותרת. בו בזמן אנו גם נחשפים לכך שרשת LeMonde (רשת בדיונית שהומצאה למטרות הסיפור) מתכננת להשתלט על עתיד התקשורת והמדיה הטלוויזיונית שבחיתוליה, שהרי הסיפור מתרחש ב-1951. אחרי הצלה של הרגע האחרון בה בנו של השחקן הראשי, מייקל קרלייל, ממלא את נעליו של אביו עם סגירת התוכנית, אנו מגלים למה בעצם קרלייל האב נעדר- הוא נמצא מת בדירתו. ולא רק שזירת הפשע נראית כמו סקנדל מין בעצמו, לאחר חיפוש קצר מייקל מגלה קופסאות מתחת למיטתו של אביו, קופסאות שמלאות בתמונות חושפניות של שלל בחורות.
על פניו, החוברת הראשונה מאוד לא ברורה, וכמו הרה חוברות עצמאיות של פראקשן היא אולי מצריכה קריאה חורת להבנת הסיפור כמו שצריך. פראקשן לא עוצר לרגע להסביר מי נגד מי ומה קורה בכל הסיטואציה. אפילו אין מכתב אחרית דבר, כמו שכבר התרגלנו לראות בכותרי Image, שמסביר מה בעצם הלך פה, מודה לכם על קניית החוברת הראשונה, או משדל אותכם בכלל לקנות את החוברת הבאה. הגיליון הראשון של סאטלייט סאם הוא מה שהוא- פתיחת הסיפור מעובי הקורה. חברי ההפקה והקאסט מוצגים לנו מתוך אינטרקציה אחד עם השני, ותעלומת המיסתורין מגלה את עצמה רק בסוף. אחרי ה-Back Matter החושפני שפראקשן שם בריצה המקורית של קאסנובה (בה הוא דיבר על כל השפעות הכתיבה שלו כולל ההפלה של אשתו) נראה כמעט ברור למה הוא יתרחק מלשים חומר בסוף החוברת מלכתחילה. סאטלייט סאם #1 פשוט נמצאת שם כדי שתוציאו ממנה את מה שתוציאו, בתקווה תהנו, ותחזרו בחודש הבא. במידה מסויימת, זה כל מה שקומיקס יכול לבקש.

שיתוף הפעולה עם צ'ייקין הוא המעניין. צ'ייקין לא מחזיק קהל מעריצים גדול מדי מאז היצירה הגדולה שלו American Flagg, ואפילו אלה שמוכנים לקרוא דברים שהיוצר הוותיק צייר מבדילים אותו בין שתי דיכוטומיות: צ'ייקין הטוב, והצ'ייקין הרע והמכוער. ובכן גבירותי ורבותי, מבין השניים סאטלייט סאם בהחלט מציג את צ'ייקין הטוב. ראשית, הסגנון השחור לבן פשוט הולם אותו לגמרי. אל תתנו לעטיפה הצבעונית להטעות אותכם, הדפים בתוך החוברת הרבה יותר מסוגננים ויפים מהכריכה (באופן מוזר) ומתאימים לסיפור כמו כפפה. התרחשות הסיפור ב-1951 מקנה לצ'ייקין את הסביבה האידאלית לצייר את הסגנון הידוע שלו כמו שצריך, בלי הפרעות. הכל מתיישב במקום וצ'ייקין פשוט מזכיר לכולם למה לפני שנים רבות הוא היה אחד מהמאסטרים הגדולים של המדיה, ולמה אסור לשכוח אותו.

Satellite Sam מציגה את עצמה בתור איזהשהו מיקס מוזר בין The Newsroom של אארון סורקין ו-Mad Men, עם גברים מהתקופה ההיא שבאו להקים מדיה בחיתולה. בתוך כל זה יש גם את תעלומת המין ואיך אביו של מייקל, שחקן הילדים האהוב, מצא את מותו, ואיך שלל תמונות הנשים המסתוריות קשורות לאירוע. החוברת הראשונה לא קלה, אבל כמו הרבה עבודות של פראקשן, כשהבנתם מה בעצם הלך פה מול עיניכם קשה לא להעריך את כל העבודה בבניית הסיפור והמחקר המעמיק שנעשה להעניק את תחושת האותנתיות לאולפן השידורים הנוסטלגי שהשניים יצרו. אם אתם אנשים שמוכנים לעבוד בשביל קומיקס טוב, בהחלט כדי לכם לבדוק את Satellite Sam.

Catalyst Comix #1 (of 9)
כותב: ג'ו קייסי || אמנות: דן מקדייד, פול מייברי, יוליסיס פררינס || הוצאה: Dark Horse || מחיר: 2.99$
מבקר: תום שפירא

comics-catalystג'ו קייסי ממשיך לעשות מה שבא לו, מתי שבא לו, איך שבא לו.
מה שבא לו, הפעם, זה לקחת שורה של דמויות שדארק הורס ייצרו בשנות ה-90 ולדמיין אותן מחדש לשנות ה-2000. מה שמעניין הוא הדרך שבה הכותר מתנהל – שלושה סיפורים שונים שמתרחשים באותו עולם, באותו היום אבל כל אחד מתמקד בדמויות שונות, מגיע מז'אנר אחר ומאוייר בסגנון שונה. זה טויסט די מעניין על קונספט האנתולוגיה הקלאסית, ולמרות שבינתיים כל רצועה עומדת בפני עצמה (סטייל Seven Soldiers של מוריסון) אני סומך על קייסי שההקשרים בינהם ייחשפו בשלב מסויים.
ומה לגבי הסיפורים עצמם – איך הם? אין לי תשובה מדוייקת חות מלהגיד שאם אתם מעריצים של קייסי אתם תאהבו את זה ואם אתם מתעבים אותו הסידרה הזו לא תשנה את דעתכם. היא ממשיכה את הקו הטונאלי שלו – זה שמזגזג בין חיקוי של יצירות ז'נאריות קודמות לבין פארודיה עצמית וקריצה לקורא. הדבר בולט במיוחד פה כי כל רצועה ניתנת לקישור לדברים קודמים שכתב:
פרנק וולס (עם דן מקדייד) הוא אחד הטיפוסים הסופר קשוחים הללו – גיבור על ביכולות אם לא בצורה שמבלה את זמנו בהכאת מפלצים חות מימדיים ובמונולוגים שלא היו מביישים את הנפיחות של קירבי. בקיצור – הוא Officer Down
Amazing Grace (פול מייברי) – היא אשת עסקים / מדענית מבריקה / אסטרונאוטית שיוצאת לחלל בדיוק כשהמפלצות המדוברות מתקיפות וחווה בעקבות המסע שלה שינוי תודעתי / פיזי קוסמי שמבטיח להפוך אותה למשהו יותר מאנושי. בקיצור – Godland
Agents of change (עם יוליסיס פררניס) – אלביס וורמייקר (איזה שם ועיצוב נהדר!) הוא גיבור על לשעבר שפרש מהחיים עד שנציג של סוכנות-סופר-סודית מבקש ממנו לחזור לתפקידו כמושיע האנושות, אחרי הכל עם המפלצות הללו מה יודע מה עוד יבוא, למרות שהוא לא ממש מעוניין בכך ולמרות שהשותף העתידי שלו חושב שהוא too old for this shit. וזה כנראה המקבילה שלו ל- Butcher Baker.
Catalyst Comix הוא לא החוברת שתביא לקייסי מעריצים חדשים אבל בהחלט תמשוך את עדת העוקבים הקבועה שלו (שתשמח לשמוע שקומיקס שעולה רק 3$ מציע לקורא 28 עמודי קומיקס מלאי סיפור).
שווה.

פיו פיו פיו

פיו פיו פיו

Ballistic #1 (of 5)
כותב: אדם איג'יפט מורטימר || אמנות: דריק רוברטסון || הוצאה: Black Mask Studios || מחיר : 3.50$
מבקר: תום שפירא

אולפני Black Mask ממשיכים בתהליך יצירת הזהות שלהם (צעירים, מורדים, עצבניים) עם קומיקס חדש מאת אדם מורטימר (האיש שהיה אמור להפיק את סדרת הטלוויזיה של גרנט מוריסון שתצא ממש כל רגע, באמת אנחנו נשבעים) והצייר דריק רוברטסון.
תמיד טוב לראות את רוברטסון – אחד מהאמנים הנדירים הללו שמצטיינים ביצירת עולם עמוס בפרטים, בעיצוב דמויות ובסצנות פעולה (ואיכשהו מצליח להיות זריז כמו שד בו זמנית) – חוזר לפעולה. במיוחד בהתחשב בעובדה שהיצירה האחרונה שלו (Happy עם גרנט מוריסון) לא סיפקה את הטירוף הנחוץ ליצירה שלו. דריק רוברטסון לא אמור לצייר כמה גנגסטרים רבים ברחובות אפורים ומשעוממים – דריך רוברטסון צריך לצייר סצנות עמוסות בפרטי מד"ב מגניבים בעולמות לא מוכרים.
למזלנו הרב המיני סדרה החדשה זו נותנת לו בדיוק את ההזדמנות הנחוצה: Ballistic מתרחשת בעולם שבו כל (או לפחות מרבית) הטכנולוגיה היא בעלת מאפיינים אורגניים – יש להם מכוניות מעופפות, אבל במקום להשתמש במנוע רקטע הן מגדלות זוג כנפיים. אי אפשר לדבר על האמנות בגיליון בלי להזכיר את הצבעים החזקים והסמי-פסיכודליים של דייגו רודריגז שנותנים לקומיקס אופי שמזכיר קצת את ברנדון מקארת'י – זו אחת הפעמים הבודדות שבהן הצבע "משתלט" על הקווים החדים של רוברטסון, והאפקט מעניין בהחלט.
אם שמתם לב שהצלחתי לעבור את רוב הביקורת בלי מילה על הסיפור זה בגלל שהוא החלק הפחות מעניין: הגיבור שנו הוא בוטצ', טכנאי מזגנים בהווה ופורע חוק מפורסם בעתיד (כך הוא לפחות טוען), שמקווה להרשים את החברה שלו ע"י ביצוע מעשה פשע רציני. ה"עוזר" שלו הוא בנג-בנג – האקדח התבוני בעל האופי הארסי שייצר – שמבלה את רוב הזמן בחיפוש תענוגות (אם לא שום דבר אחר הקומיקס הזה יהיה הפעם הראשונה שראיתם אקדח מסומם) ובהעלבת הבעלים שלו. לאור המגניבות של בניית העולם אי אפשר שלא להתאכזב מהגנריות של הסיפור ומכמה הגיבורים לא מעניינים. נו, הגיליון הזה מכיל כמות די גבוהה של מידע ועלילה אז ניתן לסדרה הזו סיכוי להתפתח…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s