יתום פוגש עולם – ביקורת על Batman: Earth One

כותב: ג'ף ג'ונס; אמן: גארי פרנק; הוצאה: DC Comics; מחיר: 22.99$ לראשון; 24.99$ לשני.

שלוש שנים לאחר שג'ף ג'ונס וגארי פרנק עבדו בפעם הראשונה בקריירות שלהם על הצלבן בעל הגלימה, הם חוזרים כדי להמשיך את עלילות הבאטמן הריאליסטי שלהם, להציג כמה דמויות קלאסיות מחדש, ובתקווה גם למצוא ניסוח ותרגום חדש לכינוי Caped Crusader, כי אני לא אוהב את יכולות התרגום שלי. אבל האם הם צלחו במשימותיהם, או שמא נכשלו?  (ספוילר: במשימה השלישית הם נכשלו).

הנה אני בא...

הנה אני בא…

למי שלא קרא את הראשון, עבדכם הנאמן עמל קשות על סיכום עם יותר ספוילרים מהקריירה של סטפני בראון (בלי לספור את האיטרציה מה-N52. כי זו #NotMyStephanie) בהתנדבות מלאה (=העורך אביב ציפין הכריח אותו והוא המען היחידי לתלונותיכם): לאחר שדוקטור ת'ומאס וויין חוגג עם משפחתו ועם חבר טוב מהצבא בשם אלפרד פניוורת' את הניצחון הצפוי שלו במרוץ על ראשות העיר גות'אם, הוא יוצא עם בנו ואשתו לצפות בסרט האהוב עליו, "זורו". לאחר הפסקת חשמל באולם הקולנוע, הם יוצאים חזרה הביתה ושם הזוג נרצח בעוד שבנם נשאר בחיים. הרצח בוצע על ידי שודד רחוב פשוט. או שלא…? בחזרתו של בנם ברוס הביתה, מתברר שאלפרד, אותו חבר של אביו אשר לא מעוניין במיוחד בקשר למשפחה, נרשם כאפוטרופוס של ברוס  (אפוטרוברוס?). ברוס בקושי מכיר את האיש, אך הוא לא יודע שהוא יהפוך לדמות אב ולאחד האנשים הכי חשובים בחייו בקרוב. בשנות גיל התבגרותו, ברוס מתאמן על  כישוריו הפיזיים וגם על יכולות הבילוש שלו, בכוונה לגלות מי עמד מאחורי רצח הוריו. בעבר, ברוס גם היה חבר של ג'סיקה "האחות-של" דנט, למורת רוחו של אחיה אשר שונא את ברוס עקב היסטוריית משפחתה של אמו, משפחת ארקהם. כן. ארקהם האלה.

כי לבאטמן נמאס מאנשים שמשנוררים סיגריות ושואלים אם יש לו אש.

כי לבאטמן נמאס מאנשים שמשנוררים סיגריות ושואלים אם יש לו אש.

בהווה, הבלש ג'יימס גורדון, אשר חוקר סדרה של חטיפות, פוגש את שותפו החדש: הארווי בולוק, בלש מתייפייף  אשר הנחה תכנית ריאליטי סטייל Cops בשם Hollywood Detectives. אמנם המנטליות של בולוק שונה במאה ושמונים מעלות מהמנטליות של גורדון, אשר השלים עם השחיתות התואמת לגות'אם. מאוחר יותר, בולוק תוקף סוחר סמים בשם אקס (אשר מבטיח נקמה) אשר מוכר על-ידי המשטרה, למרות התנגדות גורדון. בינתיים, ברוס מגלה ראיות חותכות לכך שאוזוולד קובלפוט (כן, קובלפוט ההוא. אלא אם חשבתם על ההוא מהתכנית "גות'אם", ואז לא. הפוך, קוראי עלילון, הפוך.), שהתחרה באביו על תואר ראש העיר (וזכה בלית ברירה) מעורב ברצח הוריו.

IMG_1853

לאחר מכן, ברוס עוטה חליפת עטלף ומופיע במסיבה של קובלפוט. הוא תוקף את המאבטחים שלו והופך לסנסציה תקשורתית. קובלפוט מתעצבן ושולח את אחד מעובדיו, "בירת'דיי בוי", לחטוף את ג'ייקוב וויבר, שוטר שבאטמן חיפש באותה המסיבה. לאחר מכן מתברר שבירת'דיי בוי הוא האדם מאחורי החטיפות שגורדון חוקר, ושרשרת של אירועים (בהם אשם הארווי בולוק, בעקיפין ובמישרין) מובילה לחטיפת בתו של גורדון, ברברה, ע"י אקס ובירת'דיי בוי.

ובכל זאת, אמא שם שומרת גם כשאתה ג-- שיט. כאילו.. התכוונתי "אלפרד". לא.. לא "אמא".

ובכל זאת, אמא שם שומרת גם כשאתה גדו– שיט. כאילו.. התכוונתי "אלפרד". לא.. לא "אמא".

ברוס, או "באט-מן", מצטוות עם גורדון ומביס את בירת'דיי בוי (שהתחבא באחוזת ארקהם, לשם חקירתו הובילה), בעוד שגורדון מציל את בתו. גורדון ובולוק עוצרים את בירת'דיי בוי, או בשמו האמתי, ריי סלינג'ר, שמאושפז במכון הפסיכיאטרי על שם ג'ונת'ן קריין. כן, קריין הזה. לאחר מכן, באטמן מתעמת עם קובלפוט, שחושף שתכניתו המקורית הייתה שוויבר אכן ירצח את הזוג וויין, אך אלה יצאו מהקולנוע לסמטה החשוכה שם נרצחו על-ידי שודד. הוא גובר על ברוס, מוריד את המסכה שלו ומתכנן להרגו, אך אלפרד יורה בקובלפוט קודם. כתוצאה מכך, ג'סיקה דנט הופכת לראש העיר.

[סוף רומן ראשון. תחילת שני. כאן יש פחות ספוילרים.]

אלפרד, ג'סיקה, קילר קרוק וקומישינר גורדון מסתכלים מלמעלה.

אלפרד, ג'סיקה, קילר קרוק וקומישינר גורדון מסתכלים מלמעלה.

לאחר אירועי הרומן הראשון, באטמן הפך פופולרי יותר ולמעין אגדה אורבנית, ממש כמו בסרט הראשון של טים ברטון. מספר רציחות מתרחשות בגות'אם על-ידי ה-"רידלר", שמנסה להשיג את תשומת הלב של באטמן. בינתיים, ברוס וויין מקבל בקשה מחברת ילדות – ג'סיקה דנט מבקשת ממנו עזרה במיגור הרשע בגות'אם, למורת רוחו של אחיה, שמנהל מלחמה של אדם אחד נגד העולם התחתון בגות'אם. היא מבקשת ממנו למצוא את חמשת החברים שנשארו בניהול אמפריית הפשע של קובלפוט לאחר מותו, אשר נמצאים בתפקידים בכירים בעיר. באטמן מבקש מגורדון לעזור לו לגלות מי הם חמשת החברים הללו. באותו זמן, באטמן וגורדון חוקרים את פרשת הרידלר, אשר מובילה לכך שבאטמן פוגש באגדה אורבנית שקדמה לו – וויילון ג'ונס, ה-"קילר קרוק". הוא מגלה כי ג'ונס נולד עם מחלת עור ונודה מהחברה, דבר שגרם לו לברוח למערכות הביוב. למרות מה שהתקשורת עשתה ממנו, ג'ונס לא רוצה ברעתם של בני האדם אלא רק רוצה שיעזבו אותו בשקט. יתרה מזאת, הוא עוזר לברוס בחקירה נגד הרידלר, וברוס מציע לו בתמורה מקום מגורים. בינתיים, ברוס צריך להתמודד עם האשמות שלפיהן הוא בעצם הרידלר ואדם קרוב שגילה את היותו באטמן. הוא צריך לחשוב איך הוא משיג אליבי מהיותו הרידלר, ובו-זמנית גם לא לחשוף את היותו באטמן.

"רגע, אז זו הסיבה שקוראים לך ככה?" -"מה? אה, לא.. פשוט זו הדרך של הילדים בביה"ס לעשות לי שיימינג כי הייתי הולך עם נעלי קרוקס.."

"רגע, אז זו הסיבה שקוראים לך ככה?"
-"מה? אה, לא.. פשוט זו הדרך של הילדים בביה"ס לעשות לי שיימינג כי הייתי הולך עם נעלי קרוקס.."

הכתיבה של ג'ף ג'ונס, בשני הרומנים, מעולה ברובה. בשני אפילו יותר טובה מהראשון. פיתוח דמויות מצוין, הבדלים ניכרים (חלקם הארי לטובה. פשוט הפכו את אלפרד לבאד-אס.) בין המיתוס המקורי של באטמן ליקום החדש הזה, גרסאות חדשות לדמויות אהובות, דוגמת הרידלר, קילר קרוק, הארווי דנט ואלפרד פניוורת'. מוצג גם נבל חדש, וצריך להודות שאם כבר יוצרים יקום חדש, מן הראוי שלא ימחזרו את הנבלים המקוריים ואם כבר ממחזרים, לפחות להציג עוד אחד חדש.

יום ההולדת הכי פחות ידידותי לילדים מאז השיר של משה דץ.

יום ההולדת הכי פחות ידידותי לילדים מאז השיר של משה דץ.

מצד שני, עם כל הדברים החיוביים (ויש המון), ישנם כמה שינויים שדורשים התייחסות. הראשון הוא, כמובן, אלפרד. ג'ף ג'ונס התחיל עם כל הזרם של "אלפרד פניוורת' הוא באד-אס" (או החיה מחדש, אם מחשיבים את כל ההמשכיות של לפני Crisis on Infinite Earths, ובנקודה הזו, אף אחד לא מחשיב את ההמשכיות הזו כי למי אכפת?). אני לא יודע אם זה דבר טוב, כי ישנם קטעים בהם זה מרגיש כאילו ג'ונס מנסה להדגיש בכוח ש-"אוי, אני חייל שדי איבד את האנושיות שלו אז אני לא יכול לשמש מודל אב או משהו". כמובן שישנם קטעים בהם ג'ונס מפצה על זה, אבל עכשיו זה השלב בו אני מתמרמר.

"ולמען האמת, ברוס, אני מם יותר טוב ממך!"

"ולמען האמת, ברוס, אני מם יותר טוב ממך!"

השני הוא, איך לא, הארווי בולוק. כן כן, הארווי בולוק, השוטר האלכוהוליסט, השמן, הקצת אכזרי שכבר התרגל למציאות הרעה מסביבו, הוא… חתיך אופטימי עכשיו? זו החלטה משונה למדי, אך מצד שני, ברומן השני מראים לקורא שבולוק התמכר לטיפה המרה, מה שמעיד על נטיה מצד ג'ונס להחזיר אותו אט-אט לאופי המקורי שלו, דבר שמעלה את השאלה, למה להתחיל עם שינוי ואופי חדש אם אתה הולך לשנות אותו חזרה?

גורדון ובולוק מתכוננים לעבודה במשטרת ישראל.

גורדון ובולוק מתכוננים לעבודה במשטרת ישראל.

בדומה ליצירות רוויזיוניסטיות אחרות של באטמן דוגמת Batman: Year One, גם כאן ברוס מוצג בהתחלה כחסר ניסיון וידע בלחימה ובבילוש, אבל לומד לאט לאט. כאן, מצד שני, ברוס גם לא מוצג כ… טוב, כחכם במיוחד, ולמען האמת, לא טוב כבאטמן. הוא נראה טוב, הוא בכושר והכל, אבל הוא עושה דברים מטופשים שכל חובב שרלוק הולמס יגיד כמה הם לא בסדר, כמו להתעסק עם הראיות בזירת פשע, דבר שמוביל לנזיפה מצד גורדון, ממנו ברוס מבקש עזרה בהפיכתו לבלש.

 

האמנות של גארי פרנק, כמו הכתיבה, נהדרת אפילו יותר ברומן השני אך מצוינת גם בראשון. העיצובים נפלאים, האמנות סיפורית ודינאמית וההבעות מאד אקספרסיביות. עם זאת, אם מעיינים בשני הרומנים ומשווים, ניתן לראות הבדל באמנות, לא בהכרח לרעה; קשה לתאר את ההבדל, אבל אני נוטה להאמין שמקור השינוי אינו באמנות של פרנק אלא באינקינג של ג'ונת'ן סיבאל או אף בצביעה של בראד אנדרסון.

לסיכום, מדובר בשני רומנים גרפיים נהדרים ומומלצים בחום, הן לאנשים שחדשים לעולמו של באטמן  והן לוותיקים. עם אמן מעולה וכותב מצוין, הרומן הראשון מקבל ארבעה וחצי חוצנים דוברי צ'כית בעוד שהשני מקבל חמישה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s