מעידן הכסף לעידן ה-"אנחנו רוצים רק כסף" – ביקורת על DC: New Frontier

כתיבה ואמנות: דארווין קוק || הוצאה: DC Comics

בעידן המודרני של הקומיקס, רוב הדברים שיוצאים משתי החברות הגדולות הם אפלים ופסימיים. לכן, בשנת 2003,  דארווין קוק הוציא אצל DC מיני-סדרה שהייתה מעין שיר אהבה מטאפורי והומאז' גדול לתור הכסף  האופטימי, לזכר ימים שמחים יותר. כשחושבים על אותה התקופה בעידן המודרני, נוצר מעין דיסוננס; העידן המודרני, ברובו, שונה במאה ושמונים מעלות מהתקופה ההיא, בכל מובן חוץ מהדמויות עצמן. לא רק בסיפורים או באווירה, אלא גם ביצירת הקומיקס בזמנו בהשוואה לכל הטכנולוגיה המודרנית.


By the power of Oa, I AM GREEN LANTERN! ...אה, זו לא השבועה שלו. לא חשוב.

By the power of Oa, I AM JORDAN!
…אה, זו לא השבועה שלו. לא חשוב.

הסיפור נפתח לאחר מלחמת העולם השנייה ובתחילת המלחמה הקרה, בתקופה בה החיבה של הציבור לגיבורים דועכת וגוועת. הוויג'ילנטים אף הוצאו מהחוק ורובם מתו או נעצרו עקב חוק שאוסר על גופים לא-רשמיים לפעול כאוות נפשם, אך השילוש הקדוש שהוא האב, הבן ו– סליחה, באטמן, סופרמן ו-וונדר וומן שרד את רגשות הציבור נגד הגיבורים, ומצטוות עם גיבורים חדשים בעבודה, כמו גרין לנטרן ופלאש, בכדי להתעמת עם איום בלתי מוסבר. ישנם מספר קווי עלילה המתרחשים במקביל, כמו המעבר של האל ג'ורדן מטייס בחיל האוויר בתקופת מלחמת קוריאה לטייס ואסטרונאוט בשאיפה בתעשיות פריס, ההתאקלמות וההטמעות של ג'ון ג'ונס בכדור הארץ לאחר הגעתו ממאדים ועוד. הסיפור מתרחש בין שנות ה-40 ושנות ה-60, ומגשר את היקום של DC בין תור הזהב האפלולי והעגום לבין תור הכסף העליז והאופטימי.

היי, תראו, זה היקום של DC! ופריזמת הצבעים שבו לא נעה בין שחור, אפור וכחול ממש כהה!

היי, תראו, זה היקום של DC! ופריזמת הצבעים שבו לא נעה בין שחור, אפור וכחול ממש כהה!

הכתיבה של דארווין קוק מעולה, ושומרת על איזון בין פיתוח דמויות, אקשן ורוגע, בעוד שכל הסיפור יחסית קליל. העלילה אכן מרגישה כאילו "נשלפה" משנות השישים (ובעצם גם מספרת מחדש סיפור מאותה תקופה), וזה מעולה מפני שתעשיית הקומיקס, מאז שנות השמונים, הלכה ונעשתה אפלה יותר, אז הסיפור מהווה מעין אתנחתא או הפוגה מכל זה.

יחד עם זאת, הוא גם מצליח ללהטט בין הסגנונות השונים באופן רדיקלי של הגולדן אייג' והסילבר אייג'. עוד דבר שקוק עשה באופן נהדר הוא שלהציג כל מיני דמויות נישתיות ואיזוטריות מהגולדן והסילבר אייג', לקוראים מודרניים שכנראה לא הכירו אותן, והראה בדיוק כמה הן אדירות, כמו הלחימה של ג'ון הנרי איירונס האפרו-אמריקני בקו-קלוקס-קלאן.

לכל האנשים שחושבים שבאטמן מנצח: אתם טועים. ובמקום הסבר מנומק למה אתם טועים, הנה. זה מסביר הכל.

לכל האנשים שחושבים שבאטמן מנצח: אתם טועים. ובמקום הסבר מנומק למה אתם טועים, הנה. זה מסביר הכל.

האמנות של קוק, כמו הכתיבה שלו, הייתה מצוינת, קארטונית ונהדרת, ושומרת על קלילות הסיפור. רואים השפעה ברורה מברוס טים, אמן שקוק היווה את בן חסותו, הסיידקיק שלו אם תרצו. למרות הקלילות, האמנות הייתה דינאמית, הצליחה "לצעוק" "סילבר אייג'". עיצובי הדמויות הם קלאסיים ולא חדשים פר-סה, קוק נותן להם מעין

הרגשה מיוחדת, כאילו זה שונה מאיך שהקורא ראה בעבר. אה, וקוק הפך את וונדר וומן לענקית וגבוהה יותר מסופרמן. כי היא אמאזונה והיא אדירה.

"אני יותר גבוהה ממך, קלארק, כי פמיניזם"

עידן הכסף, במובנים רבים, עיצב את דמות העידן המודרני. המון דמויות אהובות וידועות (אם לא רובן) מהשתיים הגדולות נוצרו בעידן הכסף או לפחות הגיעו בדרך מסוימת לדרך שבה הקורא מכיר אותה היום. מצד שני, כאמור, יש דיסוננס, כי הוא גם שונה מאד. הרבה מהקוראים שהתחילו עם העידן המודרני כמעט ולא מסוגלים לקרוא דברים מאותה התקופה, בגלל האופי השונה של הקומיקס. למרות זאת, קהילת הקומיקס חייבת הרבה לעידן הכסף, אך אין הרבה הערכה. לא ליוצרים ולא לקומיקס. דארווין קוק, לעומת זאת, מפצה על זה.

"לא, דיק, לא לובשים תחתונים בלי מכנסיים, לובשים תחתונים *מעל* המכנסיים!"

"לא, דיק, לא לובשים תחתונים בלי מכנסיים, לובשים תחתונים *מעל* המכנסיים!"

בשנת 2008, יצא סרט מצויר של DC שמבוסס על היצירה הספרותית המופלאה הזו, וגם הוא היה טוב. אמנם הוא לא היה טוב כמו הסיפור עליו הסרט מבוסס, אבל האנימציה הייתה טובה והיה ניכר שהיא שאבה השראה מהאמנות של קוק, הקאסט היה מתאים ומצוין והסרט עצמו היה יחסית נאמן לחומר המקור. כמו שהסיפור היה יצירה קלילה בים של אפלוליות מודרנית, הסרט היה סרט טוב בים של זבל שהוא סרטים גרועים וחסרי טעם, ואותו ים נקרא "סרטי DC המודרניים". הסרטים המצוירים של DC אמנם היו טובים באותה התקופה, אבל האולפנים מתדרדרים מיום ליום וגורמים לך רק להתגעגע לקודמים ולקוות שיום אחד – רחוק ככל שיהיה – הם יחזרו למה שהיו פעם. הסרט מקבל ארבעה חוצנים דוברי צ'כית, ציון שאף אחד מהסרטים של DC לא יקבלו בעתיד הקרוב.

50% סרט, 50% קומיקס, 100% אדיר.

50% סרט, 50% קומיקס, 100% אדיר.

אחד הדברים המעניינים בסיפור הוא איך שקוק מצליח לערבב בין עבר מדומה והיסטוריה פיקטיבית להיסטוריה של העולם האמתי. ישנם סיפורים שעשו את זה, ולא מעט, כמו Watchmen המופתי, אבל לא כמו New Frontier. אם כבר, הסיפור הוא האנטיתזה המוחלטת לווטצ'מן, ובעצם גם חייב את שמו לנאום האייקוני של הנשיא והשחקן רוב לואו— סליחה, ג'ון קנדי (רק אני רואה את הדמיון ביניהם?), מצליח ליצור שילוב מושלם של היסטוריה אמתית ופיקטיבית. ישנם אזכורים ברורים לאירועים היסטוריים כמו המלחמה בקוריאה (כי למה לא לתת להאל ג'ורדן להרוג חייל קוריאני?), המלחמה הקרה, כמובן שגם הנאום של קנדי מוזכר שם וגם קנדי בעצמו מופיע, ועוד המון.

The Justice League VS the Huge-Starfish-Monster-With-The-Word-"Star"-In-His-Name From Planet Sixties!

The Justice League VS the Huge-Starfish-Monster-With-The-Word-"Star"-In-His-Name From Planet Sixties!

לסיכום, New Frontier היא סדרה נהדרת, שכתובה בצורה טובה ויאה למחווה לשנות השישים ולסילבר אייג', עם אמנות מהממת ויזואלית ומעולה, ולכן מקבלת ארבעה וחצי חוצנים דוברי צ'כית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s