מלחמות הקיקסטארטר החלו!

בית משפט בוושינגטון הורה לאחרונה ליוצרים של פרוייקט הקיקסטארטר Asylum Playing Cards לשלם פיצויים לתומכים השונים שלהם במדינת וושינגטון לאחר שהפרוייקט כשל בסיפוק הסחורה בזמן.

201508181258.jpg

זו הפעם הראשונה בה בית משפט מכריח יוצרים של פרוייקט כושל לשלם כנסות (ולממן את הוצאות המשפט) והתביעה הזו בוודאי תגרור גלים בקיקסטארטר ובאתרי מימון אחרים. עד עתה פרוייקטי קיקסטארטר כושלים היו פשוט אחת מ"עובדות החיים" הללו שמזהירים אותך מפניהם באינטרנט, יום יבוא ואיזה כלכלן ישעה חישוב של כמה עשרות ומאות מיליוני דולרים נעלמו בתוך החור השחור שהוא פרוייקטי מימון כושלים.

העיקרון של קיקסטארטר פשוט כשהם שהוא פורץ גבולות – היוצר (של קומיקס, של סרט, של פטנט טכנולוגי) מציג בפניך את הדבר שהוא רוצה לעשות ואתה עוזר לו לממן את זה ואם תהליך המימון מצליח אתה מקבלת תמורה / תמורות בהתאם לכמות הכסף שנתת. מימון המונים ייצר מעמד ביניים חדש ביחס של הקהל למוצרי צריכה – עד עכשיו היה לך את הצרכן (שמשלם על המוצר הגמור) ואת המשקיע (שמשלם על מוצר לא קיים  בציפיה לאחוז מהרווחים), אבל תודות לקיקסטארטר יש לך מישהו שמשלם על משהו שלא קיים לא בשביל רווח עתידי אלא כי הוא מאמין שהוא יהיה מוכן לרכוש אותו כשהוא הוא יצא.

הבעיה הגדולה (טוב, אחת הבעיות הגדולות) היא שיוצרי קיקסטארטים הם, מטבעם, אנשים שלא יכולים להשיג מימון ממקורות מוכרים יותר (אם כי גם זה משתנה – חברות גדולות פונות יותר ויותר למימון המונים בתהליך שגורם לזעם בקרב האמנים הקטנים שהשתמשו בפלטפורמות האלו במקור)  וחלקם פשוט לא מבינים את הקשיים הכלכליים והבירוקרטיים שמגיעים אחרי שהפרוייקט נגמר מעבר למקרי הרמאות המצופים מפלטפורמה כזו ישנה גם כמות אינסופית של כשלונות תמימים –  פרוייקטים שעברו את אחוזי התמיכה המצופים ופשוט לא הגיעו ליד התומכים, או שהפרוייקט נתקע באמצע, או שהמוצר הפיזי לא נשלח

בתחום הקומיקס שני המקרים הכי ידועים לשמצא הם Sullivan Slugger's – כותב האינדי מארק אנדרו סמית' פנה למימון המונים בשביל הרומן הגרפי החדש שלו ואחרי שהצליח הרבה מעבר לחלומותיו הפך את הספר מכריכה רגילה למהדורת הארדקאבר ענקית, בלי להתחשב בעיכוב בזמני ההדפסה ובעלויות המשלוח העולות. התוצאה היא סכסוך מתמשך עם עמיתיו ליצירה ולאחר מכן עם כל האינטרנט. קומיקסים שלא הגיעו לתומכים יותר משנה אחרי התהליך המובטח וגילויים כואבים על כך שסמית' ניסה למכור את היצירה שהוא הבטיח כבלעדית לתומכים.

briefhistoryofart

המקרה האפילו יותר ידוע הוא Pictures for Sad Children – קומיקס הרשת המצליח שפנה למהדורה מודפסת וגילה שאין לו את היכולת הכלכלית (או הנפשית) לעמוד בכל מה שבטיח. סיפור שנגמר בהתמוטטות מנטאלית (או במשחק טוב של מישהי שמתמוטטת מנטאלית) של היוצרת ג'ון קאמפבל ששרפה את העותקים הקיימים של הקומיקס במופע אימה נוראי. קמפבל נעלמה מהסצנה, הקומיקס שלה נעלם מהרשת.

אבל זה היה אז. היום, כך נראה, התוצאה של שני המקרים הללו תהיה תביעת המונים במקום כמה הערות נבזיות על דף הקיסטארטר והפייסבוק של היוצרים. הצד הטוב – אנשים יצטרכו להתחיל להיות יותר מקצוענים, לא להבטיח הבטחות שהם לא בטוחים שהם יכולים לקיים, והרמאים המקצוענים יחשבו פעמיים לפני שהם מנסים לגרד כסף מהאינטרנט. בתקווה המקצוענות הזו תזלוג גם לעבודה של היוצרים המעורבים (בתור תומך סמי קבוע זה תמיד מעתיב לראות אאיך היצירות הטובות, או לפחות בעלות הפוטנציאל, טובעות בים של חובבנות ושל אנשים שמנסים לחקות דברים מצליחים אחרים).

הצד הרע – הפלטפורמה החופשית לשעבר הופכת יותר ויותר להיות חלק מהמערכת הכלכלית שהיא ניסתה להמרות, מימון המונים הוא כבר לא רעיון חדשני שמאפשר לנו לראות דברים שלא היינו רואים בעבר (כי לא הייתה להם פלטפורמה) אלא סתם עוד דרך לתאגידים גדולים ויוצרים מוכרים (שיש פחות סיכוי שיעשו את הפאשלות האלו) למכור את אותה התוצרת הישנה.

עולם חדש ואמיץ זה לא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s