טוב, זה מה שאני רוצה שתעשו: אני רוצה שתיגשו לחנות הקומיקס הקרובה למקום מגוריכם (עכשיו – שלא תעזו לחכות) ושבשניה שאתם נכנסים מבעד לדלת תיגשו אל המוכר ולפני שהוא יספיק להגיד "שלום" או מה נשמע אני רוצה שתשברו לו את האף ובזמן שהוא מדמם ומנסה להבין מה בדיוק קורה אני רוצה שתדדפקו לו את הראש בדלפק במקצב קבוע בעודכם שואגים איפה. הקומיקס. שלי. ?
בשלב הזה המוכר, מדמם והלום, יצליח אולי לעזור את הכוח ולשאול על איזה קומיקס אתה מדבר. זה הרגע שבו תבין שלא הסברת למוכר שאתה מעוניין לרכוש את הטרייד Godzilla: Half Century War של ג'יימס סטוקו שיצא לאחרונה מבית IDW ותרגיש קצת מבוכה. אבל זה בסדר, המוכר יבין, אחרי הכל – זה בהחלט קומיקס ששווה להרוג למענו.
זה לא שאני מעריץ גודזילה או משהו – את הלטאה הירוקה נושפת האש גילית בגיל מאוחר מידי מכדי להתחבר באופן רגשי ההולם למיתולוגיה הביזארית, האפקטים הגרועים והעיצובים המיושנים-כבר-כשהם-נוצרו. אבל זה לא באמת משנה אם אתה אוהב, או אפילו מכיר, את הדמות – הקומיקס האחרון של ג'יימס סטוקו (Orc Stain, Wonton Soup) הוא יצירת מופת. סטוקו הוא גם ככה אחד האמנים הטובים ביותר שפועלים היום אבל מה שהוא עושה בקומיקס הזה פשוט בלתי ניתן לתיאור – סצנות עצומות, מאסיביות, צבעוניות, עמוסות בדמויות, בפרטים ובאישיות ממלאות כל עמוד ופאנל – אתה יושב ומסתכל ותוהה לעצמך איך זה שהיד שלו לא נפלה?
אתם יועים – הייתי יכול להרחיב ולהוסיף. הייתי יכול לדבר על המבנה העלילתי המרתק – על הדרך בה כל גיליון מתרחש עשור אחרי הגיליון הקודם ויוצר תחושה של מיתולוגיה עצומה בזמן קצר להדהים. הייתי יכול להוסיף על העיצובים המנצחים – לא רק של המפלצות אלא של חברי הצוות שצד אותם שמהווים מעיין סיכום של העשור בו הם פועלים. הייתי יכול לכתוב על כל הטריקים הקטנים והגאוניים שסטוקו משתמש בהם להעביר דמות שיוצרה בשביל הקולנוע למדיום שקט וסטטי כמו קומיקס (את הנהמה / צרחה המפורסמת של המפלצת מהסרטים סטוקו ייצג ע"י העברת האודיו שלה דרך אסוצילוסקופ, מכשיר לתצוגה ויזואלית של גלי קול, וציור של התוצאה).
הייתי יכול לדבר על כל אלו ועוד אבל מילים מרגישות מיותרות במקרה הזה. הקומיקס הזה ממליץ על עצמו – בכל עמוד, פאנל ואיור. אני רוצה שתסתכלו על התמונות הבאות ותגידו לי שאתם לא הולכים לרוץ לקנות. אותו. עכשיו.
העמוד הזה לבדו מצדיק כל אלימות.
גם גודזילה לא אוהב את מוזיאון צל אביב החדש
חסקה / חסקה / בלי סיפון ומעקה
GODzilla
למעשה אני די בטוח שאפשר להפסיק לפרסם קומיקס בשנת 2013. למה לאמנים ולכותבים האחרים לעשות את זה לעצמם? להתחרות מול הדבר הזה (המילה "קומיקס" מרגישה לי קטנה מידי). באותה מידה אפשר כבר להודיע על סגירת המועמדים לפרסי האייזר לשנה הבאה – Godzilla: Half Century War צריך לזכות בכולם. כולל בקומיקס הרשת הטוב ביותר (לא אכפת לי שהוא לא קומיקס רשת – מגיע לו לזכות!).
אם לפרוייקט יש כריכה אלטרנטיבית של ברנדון גרהאם זה פשע לא להציג את הכריכה הזו
יש לי רק תלונה אחת לגבי הקומיקס הזה – הוא קטן מידי. זאת אומרת – הוא בגודל סטנדרטי של טרייד, שזה גודל לחלוטין לא מספק לאמנות עמוסת הפרטים של סטוקו (לפחות זה לא נורא כמו Wonnton Soup, קומיקס מקסים שפורסם בגודל הדייג'סט הקבוע של Oni Press שגרם לי להשתוקק לזכוכית מגדלת מידי פעם). קומיקס כזה דורש דברים כמו המהדורות הנרחבות שקיבלו הספרים של ג'ף דארו (Hard Boiled, Big Guy & Rusty) או Absolute Edition.
אתם יכולים לדמיין את הדבר הזה בגודל של אוסף מנגה רגיל?
בכל מקרה – עד שאלו יצאו (וכדאי שהם יצאו אם IDW לא רוצים שאני אגש למשרדים שלהם עם בקבוק מולוטוב) הטרייד הוא בהחלט הבחירה הראויה לקומיקס השנה. את חייבים את זה לעצמכם.
עלילון 
לא קראתי את הקומיקס אבל נראה לי מוגזם מידי. הקומיקס הטוב ביותר ואין מה לקרוא חוץ מזה? אתה מבין שאנשים אולי יוציאו את מיטב כספם על הקומיקס בעקבות הביקורת ויתאכזבו? הקומיקס הזה יותר טוב מסנדמן, פריצ'ר, פייבלס, ווטצ'מן ושאר היצירות מופת? אולי הוא עוד קומיקס מצוין ועוד יצירת מופת אבל גם לסנדמן יש חסרונות. אז אני בספק אם לקומיקס הזה אין
1) קודם כל ציינתי שזה הקומיקס של *השנה*, לא של כל הזמנים (ככה שאין ל Watchmen מה לפחד).
2) כן הטון של הביקורת מאוד היפרבולי (ואני בהחלט חושב שזה אחד הקומיקסים הטובים שחוויתי) אבל הקומיות שלו די ברורה – אני מתחיל בפיסקה שבה אני מבקש מבקש מהקוראים להכות את המוכר עד זוב דם, אני מקווה שאף אחד לא לקח את זה ברצינות?
3) בקשר לקומיקסים שרשמת – כן אני מאמין שהוא יותר טוב מסנדמן ומפייבלס (מצד שני אני חושב שפייבלס הוא קומיקס טוב אבל לא איזו יצירת מופת ושסנדמן היא סידרה עם עליות וירידות די חדות).
4) אם אני מאמין שיצירה היא מצויינת אני הולך לסייג את עצמי רק בגלל הסיכוי שאנשים לא יחשבו כמוני. למבקרים יש את הזכות להתלהב כמו ילדים קטנים מיצירה שבאמת מדהימה אותם.
כן – אנשים יכולים "להתאכזב". אבל זה קורה עם כל ביקורת חיובית בכל מדיום: אחד ההמבקרים שאני קורא עלי המליץ על הסרט "סרט לבן" כיצירת מופת: שלמתי על הכרטיס 37 שקל והרגשתי שהלך לי הכסף ושלוש שעות מהחיים. מסתבר שאנחנו לא מסכימים על הסרט הזה – זה מה יש.
5) כשהעיקר בקומיקס, כמו במקרה הזה, הוא בתצוגה של אמנות ויצירתיות (בעיצובים, בבניית העולם, בעיצוב הסצנה) נראה לי שהדוגמאות שאפשר למצוא בכתבה (או מדפדוף של דקה בפריוויוס או בחנות) הוא מספיק לשיפוט בשביל הקורא אם זה מתאים לו או לא.