Master of Kung Fu #1 || Ultimate End #1 || A-Force #1 || Deadpool's Secret Secret Wars #1
"היה רעיון, להביא יחדיו קבוצה של אינדיבידואלים מיוחדים שיבקרו את הקומיקסים שאף אדם יחיד לא יכול לבקרם לבד. רק הם, כקבוצה, יכולים לעמוד מול הגל גואה של המלחמות הסודיות ולבקר את כל 5,732 הכותרים"
– ניקולאס קייג', סוכן ע.ל.י.ל.ו.ן
A-Force #1
כתיבה: ג'י וילו וילסון || אמנות: חורחה מולינה || חברה: Marvel || מחיר: 3.99$
מבקרת: מעיין פריאל
אני אודה מההתחלה: אני לא קוראת סיקרט וורז. לא את הסדרה הראשית, לא את הטיי-אינים, פשוט לא מעניין אותי. אבל זה בדיוק הדבר שהכי טוב באיי פורס החדש: לא צריך לקרוא מיליון חוברות אחרות כדי להכנס לחוברת ולהבין אותה ישר מההתחלה. והיי, ראיתי סדרה עם קאסט שכולו נשי וכתוב על ידי ג'יי ווילו ווילסון, ולא יכולתי לסרב.
במרכז איי-פורס עומד האי "ארקדיה", מעין גן עדן טרופי שעליו מגנה קבוצת האיי-פורס, המורכבת כולה מנשים. בראש הקבוצה עומדת שי-האלק, הברונית של האי, וחברות בה גיבורות על כגון דזלר, קפטן מארבל, מיס אמריקה ועוד. ווילסון ובנט מצליחות במספר עמודים לתת לנו אקספוזיציה מאוד מסכמת על העולם שאליו נכנסו, באמצעות הרבה קוביות מידע, והדבר מפנה מקום לפוקוס האמיתי של החוברת – כיף, כיף, כיף. כי באיזו חוברת אחרת תוכלו לראות את מיס אמריקה נותנת אגרוף לכריש?
יחד עם האקספוזיציה הכתובה אנו מקבלים גם אקספוזיציה מצוירת, שמראה את ארקדיה בכל הדרה ומתכתבת יפהפה עם הכתיבה הויזואלית של ווילסון ובנט – הן מספרות לנו על האידיליה של ארקדיה, ועמוד אחרי זה אנחנו יכולים לראות זאת ביופי ובחן של האומנות של מולינה ויונג, ובצביעה הויברנטית של מרטין ומילה. הקשר בין האומנות לכתיבה עובד טוב גם בהצגת הדמויות – ווילסון ובנט מספקות לקורא מספר שורות מסכמות על כל אחת מהדמויות, מספיק כדי שהקורא לא ירגיש מבולבל ולא יצטרך לבוא עם הרבה ידע מוקדם, אבל מולינה ויאנג נותנים לנו את הרגש שמאחוריהן, את מערכות היחסים והאישיות שאנחנו לא מקבלים דרך אקספוזיציה "יבשה".
אך מהר מאוד מגלים שלא הכל אידיאלי ומושלם בגן העדן הטרופי הזה, והחוברת משאירה אותך בדיוק במקום המושלם לרצות עוד – לראות מה יקרה למיס אמריקה, לראות איך שי האלק תתמודד עם הקושי במנהיגות, אבל בעיקר, לראות איך ווילסון ובנט מתכוונות לכתוב את "הסופרמן הג'נדרפלואידי" שלהן, סינגולריטי.
איי-פורס לא נופלת לסטראוטיפים של "גן עדן נשי אוטופי (מלא בנשים עירומות ולסביות)", כפי שהרבה (כנראה בעיקר גברים, כי אני לא רואה בעיה עם זה בכלל) חששו. ארקדיה היא אי המלא גם בנשים וגם בגברים (וגם בלא זה ולא זה, עם בואה של סינגולריטי), וזה בהחלט לא גן עדן אידיאלי (אולי בגלל שיש שם גברים!). לא מזמן פורסמה כתבה בניו יורק טיימס על איי-פורס, שהייתה לא מחמיאה בעליל, והאמת? קצת מעליבה כלפי מעריצי קומיקסים באשר הם, אבל בתגובה של ווילסון לעניין ניתן לראות בדיוק למה איי-פורס יכולה להיות אחת מחוברות הקומיקסים החתרניות שיוצאות כיום – לא רק שהיא עומדת בפני סטראוטיפים, היא מכילה בתוכה קאסט מגוון של נשים עם מערכות יחסים עוד יותר מגוונות. בעולם שבו עדיין אין עוד סרט לבלק ווידו, ושבעצם, סרט גיבורי העל הראשון בכיכובה של אישה יצא רק ב-2017, איי-פורס יכולה להראות למארבל, ולחברות אחרות, שעלילה שמתמקדת רק בנשים? לגמרי עובדת.
ציון – 9, אבל אני לגמרי משוחדת בעניין.
Master of Kung Fu #1
כתיבה: היידן בלקמן || אמנות: דליבור דאלחיק || חברה: Marvel || מחיר: 3.99$
מבקר: תום שפירא
הנה משהו שלא רואים הרבה – קומיקס אמנויות לחימה (טוב, במערב לא רואים את זה הרבה). בממלכה העתיקה של קולאן לו החזק שולט, ואף אחד לא חזק יותר מאדון עשר הטבעות ז'אנג ז'ו – שמנהל את הממלכה כבר מאה שנים, ולא נראה שמישהו הולך להחליף אותו בעתיד הנראה לעין. הדמות המובילה פה היא שאנג צ'י – מאסטר הקונג פו היה דמות די פופלארית בשנות השבעים, ככשגעון הקונג פו תפס חזק באמריקה, אבל מאז הסדרה המקורית הורד לדרגת כוכב אורח / מישהו שנמצא בסביבה כדי לפזר פניני חוכמה (הייתה לו מיני סדרה בזמן חביבה בזמן Spider-Island, אבל לכולם הייתה מיני סדרה בתקופה ההיא).
היידן בלקמן עשה עבודה טובה על אלקטרה (תנצב"ה) ונראה כמו בחירה חכמה לסדרה הזו – הוא מתבסס על הגרסה המקורית בה שאנג צ'י היה הבן המרדן של ראש ארגון פשע בין לאומי שהצטרף לביון הבריטי להלחם מול אביו המושחת. פה הקונספט העיקרי זהה אבל מדומיין מחדש לעולם פנטזיה מזרחית, השינוי הגדול הוא שאנג עצמו – פחות לוחם צדק חכם ויותר בטלן שנדחף למרד בעל כורחו. בלקמן עובד פה עם רעיונות מאוד מוכרים, אבל מבצע אותם כראוי – זה לא שמישהו קונה סיפור בשם Master of Kung Fy בשביל עלילה חדשנית במיוחד. אנחנו צריכים מכות, תירוצים טובים בשביל המכות ושיהיה לנו אכפת מהאנשים שמרביצים את המכות.
ההפתעה העיקרית פה היא האמנות של דאלחיק (אני מקווה שאני מבטא את זה כמו שצריך), האיש התחיל בתור אחד מאמני הבית של Dynamite, הוא עשה עבודה סבירה על Jennifer Blood, אבל שום דבר בעבודה שלו לא הצביעה על איכויות חבויות. עוד אמן אקשן טיפוסי עם דגש על דם וקרביים. הוא לא נראה כמו מישהו שהולך להפתיע אותי בעתיד – אבל פה הוא מרחיב ומשפר הסגנון שלו (במיוחד בטון האבסטרקטי יותר של דפי הפתיחה, הוא מעביר כמו שצריך את התחושה של מיתוס בריאה). הייתי שמח לקצת יותר הצגה של האקשן וקצת פחות דיבורים, אבל סה"כ זו נראית אחת מהסדרות הטובות יותר של Secret Wars
ציון – 8.0
Deadpool's Secret Secret Wars #1
כתיבה: קולין באן || אמנות: מטאו לולי || חברה: Marvel || מחיר: 4.99$
מבקר: תום שפירא
5 דולר לשלושים עמודי סיפור? למה מי מת? חוץ מהמוח שלי, אני מאשים את החום, ואת הצורך שלי לבקר דברים. בכל אופן – אם הסיפור הזה היה טוב במיוחד אולי הייתה סיבה להתלבט, אבל במקרה הזה אני מרגיש מוצדק להפליא בציטוט מספרות זולה:
(כן, אני יודע שהוא אומר בסוף שזה מילקשייק די טוב, אל תהיו פדנטים).
קולין באן חוזר לדדפול, האיש היה אחראי למגוון סדרות ה- Deadpool Kills The Marvekl Universe שהיו מאוד פופלאריות, וכרגיל אצל האיש השני הכי עסוק בקומיקס (מיד אחרי צ'רלס סול) העבודה מקצועית אבל התוצר הסופי די טובע בבינוניות. כותרי דדפול נוטים לכיוון הומור אבסורדי בשנים האחרונות אז ברור היה שלא נקבל קשיור ישיר ל- Secret Wars, מה שקיבלנו במקום זה סדרה שמסבירה מה דדפול עשה בזמן Secret War הראשונה – שכיר החרב שלא יודע לשתוק מוצא עצמו בצד של הגיבורים (לפתעתו הרבה) ומנסה להחדיר את ההומור המודע של עצמו ישירות לקסטים המיושנים של הסיפור המקורי.
הבעיה העיקרית הוא שזה פשוט לא מצחיק – הבדיחות צפויות (דדפול מודע לכך שהוא בקומיקס ומעיר לאנשים אחרים על גודל בלוני הדיבור שלהם) והירידות על הטקסטים המקוריים משעממים אפילו יותר. בשלב הזה ההומור של דדפול נהיה נוסחתי להגעין ואין פה שום נסיון לפרוץ את הגבולות – כל מי שקרא יותר מארבעה קומיקסים של דדפול בשנתיים האחרונות (זה לא קשה – פורסמט בערך חצי מיליון כאלו) יכול לצפות בדיוק מה הוא יגיד. מטיאו לולי הוא אמן טוב אבל זה לא שהתסריט נותן לא דברים מעניינים לצייר, הוא די מבוזבז פה.
זה פשוט לא קונספט שמספיק להחזיק מיני סדרה, לפחות לא בביצוע הזה. מי שרוצה לראות את אותו הרעיון בביצוע טוב יותר מוזמן לקרוא את גיליון דדפול #11 בזמן הריצה של ג'ו קלי – הסיפור הקלאסי שבו דדפול מוצא עצמו מככב בגיליון ישן של Amazing Spiderman ומנסה להבין האם אנשים שמתמשים בסנלג של שנות השישים חוטפים שבץ.
זה גם עולה הרבה פחות מחמש דולר. באמת.
ציון – 5.0
Ultimate End #1
כתיבה: בריאן מייקל בנדיס || אמנות: מארק באגלי || חברה: Marvel Comics || מחיר: 3.99$
מבקר: אביב ציפין
והנה מגיח לו עוד קורבן במלחמה העקובה מדם- מלחמת ההמשכיות. Ultimate End מביא את הצוות של בנדיס ובאגלי שוב כדי לסגור את יקום האולטימייט אחת ולתמיד. הצוות שהשיק את הליין שהתחיל כמוצלח ולימים נעשה שנוי במחלוקת מוצא את סופו כעת בבלאגן הזה שאמור להיות סיפור קרוסאובר מטורף.
Ultimate End מנסה ליפול בין אירועי Secret Wars כששלושת הדפים הראשונים שלו כמעט לקוחים מהחוברת הראשונה של האירוע עצמו. היקום האולטימטיבי נגד 616, וכולם על הכוונת של הפאנישר.
רק שאז הסיפור קופץ שלושה שבועות אחורה, כנראה בניסיון להסביר את הכל, אך רק מסבך את העלילה. בריטקון אדיר מסתבר ששילד והאולטימייטס נפגשו עם הנוקמים המוכרים, ספיידר-מן והענק הירוק בניסיון לישב את הבעיה אחרי שטוני סטארק האולטימטיבי יצר קרע ביקום וזימן את סטארק המוכר. אחרי דיונים חמומים שתי הקבוצות נפרדות בהבנה שיש צורך בעבודת צוות להציל את היקום.
ואז צבא של ת'ורים בין יקומי מגיע.
על פניו הבעיה בסיפור היא לא שהוא לא מכיל היגיון פנימי, עד כמה שזה ישמע מופרך. מי שעקב אחרי יקום האולטימייט בלבד כנראה כן ימצא פה את הידים והרגליים. הבעיה בהבנת הסיפור כנראה תהיה דווקא אצל מי שכן ניסה לעקוב אחרי כל סאגת היקמן עד היום, ופשוט לא יצליח להבין בכלל איך ואיפה הסיפור הזה מתרחש. נראה כמו רבים מהקוראים, בנדיס בעצמו כבר לא מצליח לעקוב אחרי העלילות, הדמויות, ההמשכיות והשינויים, ונוצר מיש מאש מוזר בו הדיאלוג הבנדיסיאני שוב לוקח את מרכז הזירה על פני פעולה והתקדמות עלילה ראויה. אבל לזה יכלנו לצפות בסיפור האחרון של הליין.
השם של מארק באגלי קשור ליקום האולטימייט באותה מידה כמו שמו של בנדיס- כבר מהחוברת הראשונה, ואחרי יותר מעשור אפשר לראות את השיפור הניכר באומנות שלו. כן, רוב ההתפתחות נובעת מחידושי צביעה (עליה אחראי פונזור) שעוזרים לאומנות לבלוט בצורה מעודנת יותר. אבל גם באגלי עצמו, שהוא אמן וותיק זה זמן לא קטן, בהחלט ממשיך להשתפר. באגלי מצליח לשלוט בשלל הדמויות הרב, והשיתוף פעולה המוכר שלו עם בנדיס מוכיח את עצמו בסצינות הדיאלוג. הבחירה להביא אותו לסגור את הליין שפתח בהחלט מוצדקת.
בואו נהיה כנים, יקום האולטימייט היה צריך למות לפני שנים. לעזאזל, הובטח לנו שהוא ימות לפני שנים. מספר פעמים. זו הפעם השלישית בערך שבאגלי ובנדיס מתאחדים "לסגור" את יקום האולטימייט, והפעם נראה שאין מנוס. מי שעקב אחרי יקום האולטימייט עד כה (דבר ראשון: שאפו) ימצא פה מענה למה יקרה לדמויות האהובות עליו בסוף, ולאן הן מיועדות בעתיד החדש עם בכלל (למרות שהעדרותו של מיילס מוראלס כן מאוד מורגשת). מי שלא- הספר הזה רק ירחיב לכם את הכאב ראש.
ציון סופי – 6.0 בשביל הנוסטלגיה
עלילון 