Nameless #1 || Rat God #1 || Cluster #1
השבוע בקומיקס – אימות נוראיות חסרות שם! אימות נוראיות עם שם!! ההומור של תום שפירא!!!
Nameless #1
כתיבה: גרנט מוריסון || אמנות: כריס ברנהאם || הוצאה: Image Comics || מחיר: 3$
כל קומיקס חדש של גרנט מוריסון הוא סיבה למסיבה, אם כי יש לציין שזו מסוג המסיבות שבוודאי יגרמו לך להתעורר במדינה זרה עם כאב ראש לאמוסברואחד או יותר מהכליות חסרות בשעה שאתה מלמל לעצמך דברים לא ברורים בשפה חייזרית. הסדרה החדשה שלו הבטיחה להיות הגיחה הראשונה שלו מזה שנים לז'אנר האימה, והגיליון הראשון אכן עושה קולות בכיוון – שרשרת ארוכה של סצנות חסרות הגיון שזורקות על הקורא מספר עצום של מילות מפתח, אימאג'ים וסמלים שבוודאי יהיו חשובים להמשך הסיפור.
אחרי פתיחה מסקרנת ומסוייטת, שמזכירה במקצת את סגנון האגדה-האפלה שמייק מיגנולה פיתח בסדרת Hellboy שלו (כולל מקום של כבוד לצפרדעים מאיימות, אחת המפלצות החביבות על מיגנולה), אנחנו מגלים, בזריזות קצת מאכזבת, את הקונספט העיקרי של הסדרה: הגיבור חסר השם שלנו הוא מאין איש-נוכלות להשכיר בתחום הקסם והריגול התאגידי, דמיינו את לאונרדו דיקפריו ב"התחלה" רק בלי טיפת קסם אישי או היגיינה בסיסית, שלוקח על עצמו משימה להשיג מפתח מסתורי; משימה שמהר מאוד מתגלת גם כמבחן קבלה לעבודה הרבה יותר גדולה בשביל מיליארדר מסתורי (כמו ליאונרדו דיקפריו (ב"התחלה" רק….. לא, בעצם בדיוק אותו הדבר
כריס ברנהאם (השותף הקבוע של מוריסון בשנותיו אחרונות על הסדרה Batman Inc) מפגין פה כישרון לא צפוי בתחום האימה. ברנהאם מוכר בעיקר בתור מאסטר של אקשן ברוטאלי וקינטי (Officer Down) אבל מפגין פה יכולת מרשימה לקחת את סגנון הפנים חרוצות הקמטים שלו לכיוון סיוטי להדהים. המשחקים שלו עם מבני העמוד והזרימה בן הפאנלים לחצי הראשון מעבירים באופן מושלם את אווירת הסיוט ששוררת על החלק ההוא של הסיפור (וחובה להזכיר את הצביעה החזקה של נייתן פיירברן שכאילו קפצה מסרט זרחני של שנות השמונים). הבעיה היא שכמו מוריסון גם הוא מרגיש כמאבד מכוחו בשליש האחרון של הסיפור – חד כתמיד, אבל נורמאלי וסטנדרטי מידי.
הקוראים עשויים לסבול מידה מסוימת של ויפלאש בעקבות שינוי המהלכים הקיצוני בתוך הגיליון, מצד שני זה נחמד לראות שבשביל מוריסון רוצחי חלומות מאיימים ואיומים בטבח כלל עולמי הם נקודת הזינוק למשהו הרבה יותר אפל. זה בהחלט לא קומיקס שחושב בקטן.
ציון- 8.0
Cluster #1
כתיבה: אד בריסון || אמנות: דמיאן קוארסיו || הוצאה: Boom || מחיר: 3.99$
מבקר: תום שפירא
ההתלהבות מתחילה בכריכה – השמיים בפתוחים בעלי שתי השמשות, הרובוט הענקי שמשמש כמשען לאחת מגיבורות הסיפור, ניצבת מחייכת בעוד שחברותיה מתכופפות מעל לגופות הפולשים החייזריים שהרגע הביסו, ברקע מבנה פרה-אצטקי למראה מסתלסל על השמיים. זו כריכה שאומרת הכל, זו כריכה שמבטיחה אקשן חללי בלי קץ, עולמות חדשים בכל גיליון וצוות של נשים שידרכו על כל מי שעומד בדרכן…. זו כריכה של ג'יימס סטוקו.
זה לא אשמתו של דמיאן קוסריו, האמן הקבוע של המיני-סדרה הזו, שהוא לא ג'יימס סטוקו (אחד האמנים הגדולים, אך האיטיים להחריד, של דורו). קוסריו עושה עבודה מאוד טובה – בניית עולם חזקה וצבעונית, צוות של גיבורותץ מובחנות שניתן להבדיל ביניהם על פי דברים כמו מבנה גוף והבעות פנים ולא רק על פי צבע השיער – הייתי מגזים ואומר שהוא עושה עבודה מופתית עם מה שנותנים לו לעשות (סצנת התאונה בפתיחה נותנת לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת בעמוד אחד), רק שלא נותנים לא לעשות יותר מספיק.
בעתיד הרחוק בני האדם התפשטו אל מעבר לכוכבים ומנהלים מלחמות חורמה נגד גזעים חייזריים על נדל"ן בין גלקטי, מאחר ולא הרבה אנשים רוצים לעוף אל מעבר לכוכבים רק כדי לחטוף מטח פלזמה בראש חלק ניכר מהחיילים הם אסירים (או אסירות במקרה שלנו) שיקבלו שחרור מוקדם אם רק יחתמו עם הצבא (לא ממש שונה מהמצב בארצות הברית כבר שנים רבות – כלא או שירות היא אופציה מוכרת). הבעיה העיקרית של הסיפור הוא ששמענו אותו בעבר – החל מהגיבורה בעלת העבר הטראגי, ההיסטוריה המשפחתית האפלה, האסירות הבריוניות, החברה הטובה שהגיבורה מרחיקה ממנה, סמל המחלקה הקשוח-אך-אוהב. בריסון יוצר עולם מדע בדיוני ואז מתעלם מאושר האפשרויות שהעולם הזה מיצע לו על מנת לספר סיפור שהיה נראה אותו דבר במאה העשרים.
יש פה רמזים לדברים מעניינים יותר (הרעיון שהממשלה מחמירה בנושאי הענישה כדי שיהיו לה יותר מתנדבים חוקיים) ונחמד לראות סיפור נוסף שמציג צוות שהוא 90% על טהרת המין הנשי בלי לעשות מזהעניין מיוחד. אבל הכוב הזר גנרי, החייזרים גנריים והנשקים גנריים. ואני מצפה מהמד"ב שלי לקצת יותר.
ציון – 5.0
Rat God #1
כתיבה ואמנות: ריצ'ארד קורבן || הוצאה: Dark Horse || מחיר: 4$
מבקר: תום שפירא
מה עושים עם תופעה כמו ריצ'ארד קורבן –אמן אגדי, בן 70 ועדיין מצייר כבימי נעוריו, מאושיות מגזין אימה קלאסיים כמו Creepy ו- Eerie, חבר בהיכל התהילה של פרסי האייזנר ומלך המפלצים המבהילים. אז איך זה שהוא לא יודע לצייר בני אדם?! זה לא יכול להיות רק אני ששם לב לעובדה שיותר מהדמויות האנושית-לכאורה שלו נראות כמו בני תמותה הן דומות לאחד הפסלים הפולנזיים הללו שהם כולם ראש ענקי ומצח ענקי עוד יותר – פנים צרות ואפים שבורים לאן שלא תעיף מבטך. אולי זה אמור לייצג משהו, איזושהי תחושה לא מוסברת של עיוות במציאות, אבל כשגם הדמויות האנושיות מסויטות זה מוריד מעצמת האימפקט כשהמפלצות האמתיות מגיעות (ואלי, בעצם, בני האדם הם המפלצת האמתית? לא, זה די בברור הזחל באורך 40 המטרים עם חיבה לבשר תינוקות שמופיע בסיפורים שלו מידי פעם).
כמו בשלושים אחוזים מהיצירות שלו קורבן מבסס את הסיפור על יצירותיו של סופר האימה האמריקאי ה.פ לאבקראפט (למי שמעוניין בחלוקה המלאה – 30% לאבקראפט, 50% אדגר אלן פו, 20$ סרטי אימה ישנים של יוניברסל) – שהדגיש בסיפוריו הקצרים תחושה של אימה חייזרית בלתי מוסברת, אצל לאבקראפו לא היו אנשי זאב או חייזרים שאיימו פשוט להרוג אותך אלא יצורים לא ניתנים להבנה שאיימו לשבור את המוח שלך בעצם קיומם. קורבן מוסיף עניין למיתוס של לאבקרפט בכך שהוא מערבב אותו עם אגדות עם אינדיאניות בסיפור על אקדמאי גזען ולבן במיוחד שמוצא עצמו אבוד ביערות קפואים בעת חיפושיו אחר נערה שהכיר.
הקונספט הבסיסי די מעניין, והפתיחה היא הטעיה (או שמא?) מעוד מעניינת וקריפית בביצוע שלה…. אבל האמנות הזו, אוייש. חבל לי שאני לא יכול לאהוב את זה יותר.
ציון – 6.0
עלילון 