Sexcastle – Graphic Novel
כתיבה ואמנות: קייל סטארקס || הוצאה: Image || מחיר: 16$
מבקר: תום שפירא
מה יש? אתם לא מתקלחים במפלי הדם של האוייבים שלכם?
Sexcastle הוא סיפורו הדרמטי ומעורר המחשבה של גבר שמבין שהוא לא יכול להתנתק מהאלימות שהקיפה אותו כל חייו ומחפש לשנות את טבעו המהותי.
Sexcastle הוא גם סיפורו של מתנקש לשעבר שתום עין שצריך לכסח את הצורה לכל חברי איגוד הרוצחים הבינלאומי, שנראים (לא ממש במקרה) כמו אנשים שאתם אולי מזהים מקלטות וידאו דהויות, בעזרת שילוב של נונצ'קות, חכמת רחוב ותחתוני נשים.
כתיבה: בקי קלונאן ובראנדון פלטצ'ר || אומנות" קרל קרשל || חברה: DC Comics מבקרת: רקפת ברק
בשנים האחרונות ישנה תחושה של שינוי בעולם הקומיקס, יותר ויותר קוראים וקוראות חדשות מצטרפות אלינו. רבות מאותן קוראות חדשות באות מעולם הנובלות, או לעיתים המנגה. אבל המעבר מהמדיומים אלו לעולם הקומיקס האמריקאי אינו תמיד כלכך קל- ומדוע? מה ההבדל הגדול בין ספר לבין קומיקס?
טוב, ישנה התשובה הפשוטה- באחד יש ציורים ובשני לא. אבל זה רק הבדל שטחי אחד, ההבדלים האמיתיים בין המדיומים האלו הינם עמוקים יותר, וקשורים לא רק בדרך הצגת הסיפור אלא גם באופן הפצתו.
כותב: גרג רוקה || צייר: מייקל לארק || חברה: Image Comics || מחיר: 14.99$
מבקרת: ציפורה פישר
באוגדן השלישי של לזרוס מבצע הכותב גרג רוקה שני מהלכים בו זמנית; הוא מעלה את קצב העלילה להילוך גבוהה יותר, כאשר הוא מכניס את הגיבורה איב פוראבר בהתנגשות חזיתית עם האנשים להם היא חולקת רגשות נאמנות ואהבה, ולצד זאת, הוא עושה זום אאוט מבחינת הרזולוציה של תיאור העולם בו חיה פוראבר. למעשה, מהלך כזה של הגדלת הפרספקטיבה התרחש במעבר בין כל אוגדן לזה שבא אחריו. אם באוגדן הראשון המבט התמקד בסביבה המיידית של פוראבר, באחוזה המשפחתית בה היא חיה, הרי שבאוגדן השני,Lift , המבט מתרחב להסתכלות כיצד חיים רוב האנשים שחיים על אדמות המשפחה, אנשים המנושלים מכל דבר הנקראים waste , כלומר פסולת, שהתקווה היחידה שלהם להישרד היא להשתדרג לקאסטת ה- serf, אריסי המשפחות השליטות. באוגדן השלישי אנו כעת כוללים את כל המשפחות השולטות בעולם, וללזריי (או שמא להטות לרבים ללזרוסים בעברית?) השייכים לכל אחת מהן. מהלך זה של ה"זום אאוט" ממחיש את השליטה שרוקה מדגים בבניית העולם שלו, שמצביעה על תכנון מוקפד מראש, והחלטה מושכלת כיצד לחשוף בפני הקוראים מידע חדש על העולם –מידע תמיד נמסר על בסיס יסודות שנבנו קודם לכך. להמשיך לקרוא
Rage of Ultron
כתיבה: ריק רמנדר, אמנות: ג'רום אופניה ופאפא לארז, הוצאה: Marvel, מחיר: 25$
מבקר: תום שפירא
אני רובוט, את ג'יין
שאלה – למה אולטרון כל כך עצבני?
תשובה – כי ביקשו ממנו לשלם 25 דולר (עשרים וחמש דולר!!!) על רומן גרפי כל כך רזה שכשראיתי אותו על המדף תהיתי אם הוא סובל מאנורקסיה. אולי נפלו לו כמה דפים בזמן המשלוח? אולי זה שני כרכים שמישהו הפריד בטעות? לא – Marvel באמת מצפים ממך, הקורא הממוצע (שאני מניח שלא עוסק בסחר ביהלומים) לשלם את הסכום הזה על רומן גרפי שכולל אותה כמות תוכן כמו ארבע חוברות קומיקס. מגוחך.
מי לא אוהב סיפור הרפתקאות טוב? גבר (ולפעמים אישה) יוצא לחקור את הלא נודע, חמוש אך ורק בסקרנות וביכולות ההשרדות שלו. אינדיאנה ג'ונס, ז'ול וורן, האקלברי פין; ההיסטוריה הספרותית מלאה בסיפורים הללו, שמאפשרים לנו לצלול לתרבויות לא מוכרות, להתפעל מהביזאריות של עולם שאינו דומה כלל למציאות שאנו מכירים, להנות ממצבי חיים ומוות מרגשים, ובעיקר, לחוות ביחד עם הגיבור את השונות של אחר. וכאן גם נעוצה הבעיה הבסיסית של ז'אנר זה – הגדרת האחר כ"ביזארי", כמושא חקירה וסקרנות. זו פסגת הלך הרוח של הקולוניזאציה הלבנה, של הגבר (וגם האישה) הלבן הנעלה יותר, הנפגש עם תרבות שכה שונה מהתרבות המערבית שהוא מכיר, שהיא חייבת להיות נחותה יותר. כמובן, אין זה המצב בכל סיפורי ההרפתקאות, אבל זה בהחלט משהו שמאפיין את הז'אנר בכלליותו.
בסדר, 'סיפורת הרפתקאות של המאה ה-20 היא גזענית', תגידו לי, 'מה חדש בזה? ומה הקשר של כל זה לקומיקסים'?
לאחרונה (טוב, לפני חודשיים, אבל אני איטית) קיבלתי מחברות את האוגדן הראשון של Shutter, שנכתב על ידי Joe Keatings ומצויר על ידי Leila Del Duca. מעולם לא שמעתי על הסדרה, ולכן התחלתי לקרוא בראש פתוח לגמרי. ומה לעשות – התאהבתי.
Quantum and Woody Vol. 1: The World's Worst Superhero Team
כתיבה: ג'יימס אסמוס
ציור: טום פאולר
מחיר: 9.99$
הוצאת Valiant
יש לנו תיש, לתיש יש עיני לייזר ותאוות דם
הומור ובידור כמעט ונכחדו מקומיקס מיינסטרים, מז'אנר גיבורי העל השולט, אט אט מאז שנות ה-80 האפלות, ובעיקר בשנות האלפיים ועד היום. קומיקס מצחיק הפך למונח מוקצה ונדיר למצוא יוצרי קומיקס בעלי שם שכותבים קומיקס הומוריסטי מבחירה. מקרים נדירים וטובים הם Nextwave של וורן אליס במארוול ו-Ambush Bug: Year None של קית' גיפן ורוברט פלמינג ב-DC. כשיוצאים מגבולות "שתי הגדולות" (תואר מאוס ושחוק) מוצאים את Chew המייצגת באימאג' וכשמקצינים אל השוליים מוצאים עוד ועוד אוצרות.
קוואנטום ו-וודי היו צמד גיבורי על לא-יוצלחים שיצר כריסטופר פריסט (Black Panther) ב-1997 עבור Acclaim, אחד מגילגוליה של Valiant לאורך השנים. ב-2013, כחלק מההחייאה המחודשת של ואליאנט בשנים האחרונות, ג'יימס אסמוס (Thief of Thieves, Gambit) וטום פאולר (סדרת הסטריפים "מונרו" במגזין MAD) הציגו את הצמד מחדש: אריק אנדרסון היה בנו של מדען שגידל את וודי כילד אומנה לאחר מות אשתו והבטחתו לה. השניים היו החברים הכי טובים ואחים למרות שלא חלקו דנ"א. וודי היה מופרע ותמיד גרר אחריו את אחיו המלומד והחנון. לאחר שנים של נתק, השניים מתאחדים בעקבות מות אביהם. הם רחוקים מלהיות חברים, מוכנים להרוג אחד את השני (ואף עושים זאת במהלך לוויית האב), וההבדלים ביניהם רק גדלו – וודי הוא פושע ונוכל, אריק יוצא צבא ועובד בחברת אבטחה פרטית.
אל תקרא לי שחור
החשד כי אביהם מת בדרך לא כשרה מוביל את האחים למעבדה בה עבד, ובעקבות צעדים אידיוטיים של שניהם, נגרמת תאונה שמשמידה את כל המבנה אך מותירה אותם בחיים, עם כוחות על לא ברורים. ההסתבכות עם רשויות החוק (אריק ו-וודי נחשדו ברצח אביהם עוד לפני שפוצצו את המעבדה שלו) והמשך המרדף אחר רוצחי האב מאלצים אותם לשתף פעולה, אך כך גם הכוחות שלהם; לכל אחד יש צמיד, כפי הנראה מקור האנרגיה ליכולותיהם, שמחייב אותם להיות בנוכחות אחד של השני מדי כשעה כדי שלא ייחלשו.
הקריירה הטרייה של קוואנטום ו-וודי כגיבורי על\מבוקשים על רצח של ביצעו\טמבלים מקצועיים מובילה אותם על מסלול התנגשות עם ארגון סודי ששולט בעולם המדעים, קבוצה מחתרתית ששורשיה בתומאס אדיסון, שממשיכה את מטרתו להשתלט על המצאות ותגליות של אחרים ולסחוט מהן את המיטב. בין דמויות המשנה והנבלים ניתן למצוא צמד תאומים, האחד נראה נורמלי והשני מעוות ומרותק לכיסא מרחף ובעל יכולות טכנולוגיות מרובות; שיבוטים מרובים של העומדת בראש הארגון; ביריון רוסי מזוקן שהוא למעשה אישה; סייבורג שלא שודרג מאז שנות ה-80 ותיש קטלני.
אכן, "meh"
מערכת היחסים הסבוכה של שני הגיבורים הייתה יכולה להוות מקור סביר לסיטואציית "הזוג המוזר", אולם אסמוס ופאולר מרחיקים לכת ומציגים את האחים כשני אידיוטים גמורים שנפלו על אוצר. הכוחות החדשים לא הופכים אותם לגיבורים מושלמים, אלא רק מעצימים את האבסורדיות אליה הם נופלים. תחשבו על לויד והארי מ"טיפשים ללא הפסקה" מתרסקים מגובה רב על ברנן ודייל מ"אחים חורגים" ואז מתפוצצים על אלן וטרי מ"החבר'ה האחרים".
למרות סיפור החדש והעידכון המודרני של אריק ו-וודי, אסמוס לא נמנע מהתייחסות לגרסה המקורית של הדמויות, בייחוד בדמות התלבושת המקורית של קוואנטום (שבתחילה זהה לתלבושת הישנה, עם גלימה, עומס ציוד ופאוצ'ים; כאילו רוב לייפלד הקיא על קוואנטום חמש ארוחות בוקר.) הבדיחות נעות משטותניקיות דרך רמיזות (ואף יותר מכך) גסות ועד רפרנסים למאפייני ז'אנר טיפוסיים. סרטי buddy cops\צמדים מטומטמים מאוד מעושים ומאוסים נכון להיום, אבל אם יופק רק עוד סרט אחד כזה – עיבוד של קוואנטום ו-וודי זה הדבר המתבקש.
הכל נשאר במשפחה
ציון: 4 מתוך 5 הומלסים עוטי גלימה גולשים במורד הרחוב על עגלת קניות.
Zenith, Phase One
כתיבה: גרנט מוריסון, אמנות: סטיב יאול, הוצאה: Rebellion
חלק יטענו שהוא משוגע, חלק יגיבו שהוא פשוט גאון לא מובן. קוראים מצד אחד לא מצליחים להתחבר לכתיבה שלו ומאידך אחרים סוגדים ליצירותיו השונות. לא משנה לאיזו קבוצה כל אחד מאיתנו משתייך על דבר אחד לא ניתן לערער, גרנט מוריסון הוא אחד מהכותבים המעניינים, הגדולים, החשובים והשנויים במחלוקת שהגיעו משנות השמונים בכלל ומ"הפלישה הבריטית" בפרט. מעבודות בקומיקס מיינסטרים על גיבורי העל הגדולים ועד לעבודות עבור ההוצאות העצמאיות הקטנות, מוריסון מעולם לא היה כותב רגיל וולא פחד לגשת למקומות חדשים. בימים אלו, אשר כל המולטיוורס של DC עומד לרשותו לעשות בו כרצונו, אני מוצא את עצמי קורא יצירה מוקדמת שלו, אי שם בשנות השמונים, יצירה שלא ראתה אור כמעט 20 שנה.
Superior Foes of Spiderman: Getting the Band Back Togather
כתיבה: ניק ספנסר, אמנות: סטיב ליבר, הוצאה: Marvel Comics, מחיר: 16.99$
מבקר: תום שפירא
עורך: נעם רשף
שבעת מופלאים. פחות שתיים. פלוס אחד
הם השישייה הזדונית – קבוצה שמורכבת מששת האויבים הכי גדולים של ספיידרמן שהתקבצו להם במטרה להשמיד את זוחל הקירות הארור אחת ולתמיד. רק שהם בעצם חמישה. וספיידרמן בקושי זוכר את השמות של רובם. והם לא רוצים נקמה, רק כסף.
The Ring of the Seven Worlds
כתיבה: ג'אבוני גאולודוני, גבריאלה קלימה
אמנות: מטאו פיאנה
"כוכב שני מימין, וישר עד אור הבוקר"
– פיטר פן
"מתישהו זה הפך מסדרה על רובוטים ענקיים לעבודת גמר בקוסמולוגיה ואף אחד לא אמר לי"
– אנונימי, על אוונגליון.
The Incal
כתיבה: אלחנדרו חודורובסקי, אמנות: מוביוס
"ציפורים שנולדות בכלוב חושבות שתעופה היא מחלה"
– אלחנדרו חודורובסקי
"רוב הבמאים עושים סרטים עם העיניים. אני עושה סרטים עם הביצים"
– אלחנדרו חודורובסקי
"…. גם מייקל ביי."
– אנונימי
עלילון 