Batgirl Annual #3 || Cyborg #1 || Mercury Heat #1
השבוע בביקורות – באטגירל פוגשת אקסים לשעבר ושותפות לעתיד, קירון גילן קופץ למקום היחיד במערכת השמש שחם יותר מישראל וסייבורג מבקר במוזיאון
Batgirl Annual #3
כתיבה: ברנדון פלצ'ר וקמרון סטיוארט || אומנות: בנגל, דיוויד לפואנטה, מינג דויל ומינג'ון הלן צ'ן || חברה: DC Comics || מחיר: 3.99
מבקר: תום שפירא
החוברת הזו היא מיני-קרוסאובר בין כותרי העטלף האלטרנטיביים: באטגירל מוצאת עצמה מעורבת במבצע סודי עם צוות המרגלים של דיק גרייסון (Grayson), משתפת פעולה עם ספויילר (שכרגע מופיעה בעמודים של Catwoman), משחזרת סצנות מאיש הקש ביחד עם באטוומן (סדרת Batwoman ז"ל)) וקופצת לביקור באקדמיה של גות'האם (Gotham Academy). העלילה המקיפה של כל האירועים האלו לא כל כך חשובה, ישנו איזה ארגון חשאי מרושע והם רוצים לעשות משהו רע כי הם רעים, היא פשוט מספקת לבאטגירל תירוץ להפגש עם שורה של דמויות שלא היה לא הזדמנות לפתח הרבה אינטראקציה איתן ו,יותר חשוב מכך, מאפשר ליוצרים להחליף סגנון אמנותי בכל חלק של הסיפור.
בתור תצוגת כוונות אמנותית של DC מדובר בהצלחה אמיתית – כל אחד מהיוצרים מביא פה סגנון אישי לחלוטין ויוצר תחושה אמיתית של גיוון והתקדמות בקו. בנגל (מאייר אירופאי שנודע בעיקר ברומנים הגרפיים שלו) עושה עבודה מצויינת בחלק הראשון עם סצנת אקשן ארוכה שבה באטגירל והלנה ברטונלי מטפסות במעלה בנין ונלחמות במס' אינסופי של חברה רעים (קצת מזכיר את הגיליון המפורסם של Moon Knight שנה שעברה) תוך כדי שדיק גרייסון מסתתר בצללים ומנסה לא להראות. בנגל עובד עם קו נקי וברור שמתאים בדיוק לסגנון שבדרת Batgirl הציגה עד עכשיו (עם באבס טאר תרצה פעם חופש הוא בהחליט יהיה תחליף הולם). מעבר לאמנות זה גם החלק הסיפורי הכי מעניין בגלל הבעיות האידיות שבין הדמויות (דיק גרייסון לא יכול לתת לברברה לגלות שהוא עדיין חיי) מה שמוביל לכמה רגעים מהדרים שבהם הוא מקבץ סביב הגיבורות בנסיון נואש להשיאר בלתי נראה.
החלק השני מאוייר ע"י דיוויד להפואנטה מצויין כרגיל. אפילו שהסיפור בחלק הזה די חלש, ספויילר נורא מתרגשת להיות בשיתוף פעולה עם גיבורה אמיתית ובאטגירל משתדלת להיות סלחנית כלפי התלהבות היתר שלה, הוא קצר מספיק כדי לא להעלות על העצבים. והסיום שלו באמת חביב.
מינג דוייל מאיירת את החלק השלישי, והכי חלש מבחינה אמנותית, שבו באטגירל ובאטוומן משוות את הגרסות השונות שלהן לעשיית צדק. משהו מאוד מוזר קורה לאמנות של מינג דוייל – היא ברור מנסה ללכת בסגנון של פול פופ, אבל למרות שעבודת הדמות שלהם מזכירה את המאסטר רוב האיורים פשוט חסרים את הקינטיקה המובנית שלו (מלבד פאנל אחד מוצלח באמת של בעיטה מעופפת) והבעות הפנים של הדמויות פשוט מכוערות. חלק מהזמן הן נראות כאילו הן עוברות שבץ.
החלק האחרון מאוייר ע"י הלן צ'אן שעושה עבודה יחודית – הסגנון שלה מזכיר יותר איוריים מסיפורי ילדים מאשר קומיקס קלאסי והתוצאה פשוט יפיפפיה. המפגש, המתבקש, בין הילדות המתלהבות מהאקדמיה למי שבוודאי תהיה האלילה שלהן גם עובד יותק טוב מהמפגש עם ספויילר (מה לעשות, ילדים נראים יותר מקסימים כשהם מתלהבים מדברים) והסיום של החוברת הוא בדיוק מה שמתבקש.
ציון – 8
Mercury Heat #1
כתיבה: קירון גילן || אומנות: עומאר פרנסיה || חברה: Avatar Press || מחיר: 3.99
מבקר: תום שפירא
קירון גילן הוא כותב יותר מגוון ממה שרוב האנשים חושבים. אני חושב שהבעיה שלו היא שברגע שמזכירים אותו אנשים קופצים מיד לפרוייקטים המשותפים שלו עם ג'יימי מק'קלווי שאכן נוטים לחדגוניות תמטית מסויימת. אבל, ואני יודע שקשה לחלקכם להאמין, גילון-מק'קלבי הם לא אורגניזם משותף אלא שני אינדיבידואלים, שלפעמים עובדים בנפרד. בין פרוייקטי הסולו של גילון אפשר למצוא את Beta Ray Bill (סוס רובוטי מרביץ לדברים בחלל, עם פטיש) או את Uber (נאצים עם כוחות על מרביצים לאנשים, עם אגרופים) ועכשיו פרוייקט מד"ב חדש בשם Mercury Heat על שוטרת שנשלחת לעבוד במכרות העתידיים שהאנושות יסדה בכוכב חמה
יש הרבה דברים מהנים בגיליון הראשון, כמו העובדה שגילון באמת טרח לחשוב על איך לעשות את החברה העתידנית שלו למעניינת ויחודית: בעתיד הזה אנשים מסווגים מלידה לתפקידים עפ"י הקוד הגנטי שלהם והגיבורה שלנו, לואיזה, מחליטה שלמרות הנטיות הטבעיות שלה לאלימות היא רוצה דווקא להיות שומרת חוק וסדר (הכנס בדיחות על אלימות משטרתית כאן) ומצליחה למצוא עבודה כזו רק בכוכב שבו "חוק" ו"סדר" הם אבסטרקטיות. יש הרבה מגעים קטנים ומגניבים בגיליון הזה – כמו העובדה שהשוטרים מופרטים כמעט לחלוטין ושכירת חוקר רצח דורשת פתיחת חוזה, או תיאור התנאים הגיהנומיים באמת בכוכב שקרוב כל כך לשמש – שהופכים אותו לסדרת מד"ב הרבה יותר מעניינת מרוב הדברים בשוק שהרעיון שלהם למדע בדיוני זה לקחת סיפור סטנדרטי ולדפוק ספינת חלל על הכריכה.
מצד שני, בעיות לא חסרות – למרות שזה גיליון מס' 1 קירון מניח שקראתם את הגיליון החינמי שחולק ב- FCBD (ואפילו מפנה אתכם אליו באחרית הדבר, אם הוא כזה חשוב אולי היה עדיף לעשות את זה בתחילת הגיליון?!). זה לא הפגם הסיפורי היחיד – הרבה מהדברים מועברים באופן ממש לא ברור (האינטלגנציה המלאכותית שמנהלת את הכל לא מוצגת כראוי) והאמנות היא מה שנקרא – Not Ready for Prime Time. העיצובים עוד בסדר, עם כי לא ממש מעניינים, אבל הדמויות נוקשות לחלוטין, העיניים שלהן מתות יותר ממודל CGI בשנות התשעים, המעברים בין הפנאלים מתוכננים רע ובשלב מסויים מתפוצץ למישהו הראש ולא הצלחתי להבין אם זה כי הגביורה הרביצה לו או כי מישהו ירה בו מהצד.
ציון – 6
עלילון 