יקומים התנגשו, שדרנים התכנסו, אנחנו נלחמים עד המוות, או מדברים על קומיקס- בפרק זה של עלילוניישן!
השבוע תום, אביב שון וחגי נער הפלא נכנסים לעובי המיינסטרים עם הסדרות החדשות של DC ומיטב הטיי-אינים של מארבל ל-Secret Wars, אבל איך אפשר בלי הפתעה מעניינת מ-Boom? 🙂
בפרק קרוסאובר זה אנחנו מארחים את שון מה-Smorgasbord והשיחה קולחת, כל ביקורת מתפוצצת למיליון כיוונים. הטיימליין לרשותכם. כל זאת ועוד בפרק זה של עלילון ניישן!
להאזנה לחצו כאן.
האזנה נעימה 🙂 להמשיך לקרוא
TNMT: Casey & April #1 || Astro City #24
השבוע בקומיקס – גיבורים לא ירוקים ובלי שיריון, קופים קופצים המון
TNMT: Casey & April #1
כתיבה: מאריקו טמאקי || אמנות: איירין קו || הוצאה: IDW || מחיר: 4$
מבקר: תום שפירא
בוא נניח שאתם מאריקו טמאקי ובשנה שעברה הוצאתם את This One Summer, רומן גרפי ריאליסטי בהוצאה אלטרנטיבית קטנה שקטף כל פרס אפשרי בתעשיה וגרם להרבה קוראים למשוך באף, לנגב את העיניים ולהשבע שהם לא בוכים, מה פתאום, בכלל לא… אז מה הצעד הבא המתבקש?
אם עניתם – סדרת ספין אוף לצבי הנינג'ה בכיכובן של הדמויות האנושיות זכיתם בכל הנקודות. ועד כמה שזו התשובה שאף אחד לא ציפה לה מסתבר שזה עובד. הסיפור הזה ממשיך כמה קוי עלילה בסדרה הרצה של צבי הנינג'ה כרגע (אני מכיר את הסדרה אבל לא את העלילות הספיציפיות המדוברות), אבל כל מה שהקורא החדש צריך לדעת נמצא בגליון הזה: אפריל וקייסי, בגרסה הזו לפחות, הם זוג מבוגרים צעירים שיוצאים למסע לחלקים הנידחים יותר של ארה"ב בחיפוש אחר…. משהו. זה קשור לחייזרים אני חושב.
זה לא באמת משנה – העיקר בסיפור הוא ההזדמנות לנתק את הדמויות ממהומה שהיא חיים ולהכריח אותם להתמודד קצת עם הזוגיות החדשה איפה שאין הסחות דעת בצורת קרבות נינג'ה. הגיליון כן מספק סצנת אקשן מינימאלית, בכיכובן של הקלישאות השחוקות הללו – שני רדנקים בבר, ולקראת הסוף כן נרמז לנו על דמות אוייב מרכזית יותר, אבל רוב הזמן זה פשוט סיפור מסע. שני אנשים יושבים באותו ומדברים. אם השם צבי הנינג'ה לא היה מופיע על הכריכה היה אפשר לפרסם את זה כסוג-הקומיקסים–הנורא-רגישים-שמוכרים-שבעים-עותקים, טמיקו מוצאת לדמויות קול טוב – הם מסוכסכים בלי שזה ירגיש כמו דרמה לשם הדרמה, ואיירין קו עושה עבודה מצויינת על האמנות: אווירת הדרכים הפתוחות, ההבעות מלאות החיים, היופי הפשוט שהיא נותנות לדמויות. זה קומיקס קטן ומקסים.
וסביר להניח שבחודש הבא זה יהיה קומיקס קטן ומקסים שיכיל כמה קרבות נינג'ה.
ציון: 8.0
Astro City #24
כתיבה: קורט ביוזיאק || אמנות: ברנט אנדרסון || הוצאה: DC / Vertigo || מחיר: 4$
מבקר: תום שפירא
קל לשכוח שקורט ביוזיאק שם. זה קל כי הוא תמיד עושה עבודה טובה, מספר סיפורים מהנים בצורה אלגנטית ומוסיף להם מספיק טסט וסאב טקסט כדי להפוך אותם ליותר מסתם בידור. הוא עושה את זה בהצלחה כבר שנים שדי התרגלתי שהוא שם ברקע. מה שאומר שהזנחתי את את הכתיבה שלו. בוז לי.
Dead Drop #1 || Silver Surfer #11 || Boddie Troll: Fuzzie Memories #1
Dead Drop #1
כתיבה: אלס קוט || אמנות: אדם גורהאם || הוצאה: Valiant || מחיר: 3.99$
מבקר: תום שפירא
מיני סדרה חדשה מעולם גיבורי העל של הוצאת Valiant (סיסמתם – "חכו עד שיהיה לנו יקום קולנועי משלנו ואז תרגישו טפשים שלא קניתם את כל מספרי 1 שלנו") עם קונספט בסיסי שמזמין את הקורא החדש: כותב העל אלס קוט (Zero, Secret Avengers) על ארבעה סיפורים עצמאים שמתמקדים כל אחד בדמות שונה בעלילה באורך חוברת אחת. כעיקרון כל גיליון אמור לעמוד בפני עצמו ולעבוד כחלק מסיפור גדול יותר. קצת כמו גרסה מצומצמת של Seven Soldiers של גרנט מוריסון. להמשיך לקרוא
קומיקס בחינם, פור שיזל!
Comics Festival
כתיבה ואמנות: קייט ביטון, מאריקו טמאקי, ג'ן ואנג, פיית' ארין היקס ואחרות || הוצאה: Comics Festival.
מבקר: תום שפירא
אנתולוגיית קומיקס שמכילה חומרים חדשים של כמה מהיוצרות (והיוצרים) הכי בולטים מהמדינה האקזוטית והמרוחקת ההיא…. קנדה! (תופים דרמטיים, לחישות בלטינית).
Giant Days #1 || Chrononauts #1 || Invisible Republic #1 || Zero #15
קומיקס – כי זה אף פעם לא מעייף לראות את קפטן אמריקה מרביץ להיטלר
Giant Days #1
כתיבה: ג'ון אליסון || אמנות: ליסה טריימן || Boom! Studios || מחיר: 3.99$
מבקר: תום שפירא
טכנית, אני מניח, Giant Days הוא גיליון פתיחה לא משהו. יש הרבה בעיות בבניית העלילה, בהצגת הטון הסיפורי וברמות הסכריניות בסצנות מסויימות. אבל למרות כל הבעיות הללו אני מוצא עצמי ממליץ על הסדרה בכל זאת – היא פשוט. כל. כך. מקסימה. וקסם אישי (בקומיקס כמו בחיים) עוקף המון בעיות.
הבחירה של תום שפירא
פרנק קוייטלי (Pax Americana)
48 עמודים. זה כל מה שראינו מהגאון הסקוטי הוותיק (WE3, All Star Superman) השנה: אבל אילו 48 עמודים הם היו! ב- Pax Americana (הגיליון הרביעי בסדרה סובבת היקומים של גרנט מוריסון Multiversity) קוייטלי מותח את כשרונו הנכבד דיו מעבר לגבולות ההגיון – סצנות שנעות קדימה ואחורה, עמודים שאפשר לקרוא אותם (באופן הגיוני) בשלוש דרכים שונות, פרטים קטנים (כמעט בלתי מובחנים) שמספרים סיפור שלם בפני עצמם, עיצובים מעולים של דמויות ורקעים, טיקים זעירים בהבעות פנים שמספרות יותר מפסקה שלמה של דיאלוג ויכולת לקחת את התסריט הבלתי אפשרי למראה של מוריסון (שניסה לדחוס את כל התוכן של Watchmen לחוברת אחת ואז לפרק לה את הצורה בו זמנית) ולבצע אותו בשלמותו.
זה מסוג היצירות שגורמות לך פשוט לבהות בקיר בתום הקריאה בלי לומר מילה, תזכורת נוספת לכך שקויילטי (אדם שכבר התרגלנו לאיכות חסרת הפשרות שלו) הוא בעצם בליגה אחרת לגמרי משאר יוצרי הקומיקס של ימינו. בדר"כ אני לא מוכן לתת תואר כמו "אמן השנה" למישהו שכמעט ולא הפיק תוכן אבל Pax Americana הוא בהחלט הוכחה שאיכות > כמות. אם תמונה רגילה שווה אלף מילים אז כל פאנל של קוייטלי הוא לפחות 10,717. להמשיך לקרוא
היו המון סיפורים נהדרים השנה, והנה חלק מהאנשים שמאחוריהם, סיקור הכותבים הנהדרים של 2014 מתחיל כאן!
הבחירה של תום שפירא
אלס קוט (Zero, Secret Avengers, Bucky Barnes: The Winter Soldier)
אלס קוט פרץ לחיינו בשנת 2013 (לא באמת, אבל זו השנה בה שמתי אליו לב) עם Zero – סדרת הריגול / פילוסופיה / מד"ב / אקשן שהייתה משב רוח רענן בין מיליון סדרות ז'נאריות צפויות (אם כי מבוצעות טוב). השנה לא רק שהוא המשיך לפתח ולשפר את סדרת הדגל שלו הוא הוסיף לארסנל גם את סדרת גיבורי העל Secret Avengers – הדגמה מצויינת לאיך עושים קומיקס קבוצתי טוב והוכחה שהוא שלא כותב רק סופר רציני כל הזמן אלא שיש לו זמן ומקום לבדיחות (ואיך אפשר שלא לצחוק מסדרה שמציגה לנו תופעות כמו אמן כושל שמעביר את התסכולים ליצור נשק ומצטט פילוסופיה, פצצה אלגנטית עם נטיות אובדניות ו- MODOK – הדמות עם הראש הכי גדול בהיסטוריה של עולם הקומיקס) ויכולת לבצע אותן באופן מושלם.
הדבר שמייחד את קוט הוא שאי אפשר למקם אותו בשום מחנה ברור – Zero הרגישה בהתחלה כמו משהו שוורן אליס יכול היה לכתוב, פנתה לכיוונים מוסריים אפלים שמזכרים את גארת' אניס בהמשך והציגה לנו השנה כמה טוויסיטים שמזכירים דווקא את גרנט מוריסון; אבל אחרי שניסיתי להכניס אותו למשבצות בתור "היורש של X" ללא הצלחה במשך שנה הבנתי שזה ניסיון מיותר. קוט הוא הדבר האמיתי – כותב עם חזון יחודי שלא מנסה ללכת בדרכו של אף אדם מלבד עצמו.
Respect.
[לעזאזל תום, השגת אותי בבחירה. רק אוסיף שקוט הוא גם יוצר פורץ באינדי ובמיינסטרים, גם מצליח לשמור על הקול היחודי שלו וגם מספק סיפורים נהדרים בכל מה שהוציא השנה. נדיר שמישהו מצליח להפציץ בכל הכוונות ככה, ועוד בעוצמה כזו. אלס קוט הוא בהחלט אחד הכותבים היחודיים שיספקו לנו עוד סיפורים נהדרים גם בעתיד –אביב]
הבחירה של עופר זעירא
Seconds (כתיבה ואמנות: בראיין לי או'מאלי, הוצאה: Random House/Ballantine Books)
2014 הייתה שנה מאוד טובה למעריצי בראיין לי או'מאלי. Scott Pilgrim, סדרת הקלאט שלו, קיבלה מהדורת כריכה קשה בצבע והנובלה הגרפית החדשה והמצופה Seconds ראתה אור. על החשיבות של Seconds עבור או'מאלי אי אפשר לערער: הקומיקס הראשון שלו המופרסם בצבע וכריכה קשה, עבודה עם צוות יצירתי שונה (עוזר אמנות ובצבעים) מתחילת הפקת הנובלה, וכן עבודה עם הוצאת הספרים Random House. אין ספק שמדובר בציון דרך והציפיות שלי ושל קוראים אחרים היו מאוד גבוהות. והוא עמד בהן.
Seconds מספר את סיפורה של קייט. בת 29, שפית מצליחה בדרך לפתוח את המסעדה השנייה שלה, כשהראשונה היא Seconds, המסעדה הכי פופולרית בעיר. למרות זאת קייטי מרגישה שחייה מתמוטטים; היא מכרה את הזכויות ל-Seconds, בניית המסעדה החדשה מתעכבת, מערכת היחסים האחרונה שלה התפרקה והיא גרה בדירה קטנה מעל המסעדה שכבר לא בבעלותה. חייה משתנים עד הקצה כאשר היא מגלה בשידה שלה פטרייה, מחברת, עט ופתק עם הוראות: כתוב את הטעות, אכול פטריה, לך לישון, התעורר חדש (כמובן בתרגום חופשי). קייטי מחליטה לשנות את הטעויות הקריטיות של חייה וכמו שניתן לצפות זהו לא עניין פשוט.
בניגוד לסקוט פילגרים, היצירה הזו מציגה טון יותר בוגר ממה שיצירותיו הקודמות של או'מאלי מציעות, אך הוא ממשיך להוסיף את האנרגיה הצעירה שמאפיינית את הסגנון המיוחד שלו. הסיפור מתחמם על אש קטנה והדמויות לוקחות את עצמן טיפה יותר ברצינות, דבר מרענן לאחר סקוט פילגרים. אומלי מוסיף אלמנטים של פוקלור, טקסטים יותר רגועים ואפילו כמה וכמה איסטר אגס של סקוט פילגרים – אומלי כותב עבור המעריצים שלו.
Seconds הוא חוויה ויזואלית מדהימה. אולי זה הצוות היצירתי שליווה אותו, אולי זו ההתפתחות הטבעית של או'מאלי כיוצר קומיקס; אבל היצירה הזו מרימה אותו כמה רמות למעלה כמספר סיפורים מהמעלה הראשונה.
העבודה הכי טובה של או'מאלי עד היום, ואני מחכה בקוצר רוח ליצירה הבאה שלו. נקווה שלא נחכה הרבה שנים. להמשיך לקרוא
הבחירה של תום שפירא
Atomic Robo (כתיבה: ברייאן קלווינג'ר, אמנות: סקוט ווגנר, הוצאה: Red 5 Comics).
קל להתעלם מ- Atomic Robo, אחרי הכל מה שהיא עושה – סדרת אקשן / הרפתקאות כיפית וקלילה ברוחה על רובוט בן אלמוות שנלחם ברשע בעזרת מדע (ולייזרים) לאורך המאות ה-20 וה-21 – נראה פשוט להדהים. אין שום דבר בסדרה שצועק "אפל" או "בוגר" או "מתוחכם מבנית", זו סדרה שילדים בני 10 יכולים להנות ממנה. אבל, וזה החלק המסובך, זו סדרה שגם ההורים שלהם יכולים להנות ממנה. Atomic Robo היא סדרה שפונה, באופן שווה, לכל הקהלים – בלי להתנשא על הילדים או להביך את ההורים.
ברגע שאתה מפסיק להתייחס אליה כמובנת מעליה (אחרי הכל – היא שומרת על אותה איכות קסומה יותר משש שנים) אתה מבין כמה מה שהיא עושה מסובך: כל קשת סיפור בסדרה חייבת לעמוד בפני עצמה כמיני סדרה ולהיות חלק מהרצף העלילתי של העולם שהיוצרים בונים ולהציג ז'אנר שונה לגמרי (מהרפתקאות פאלפ בשנות השלושים, לסיפור מלחמה בשנות הארבעים ועד למחווה ל"מסע על בטן האדמה" שקיבלנו השנה); קלווינג'ר ו-ווגנר מצליחים גם לשמור על האיזון הנדיר (הכמעט בלתי אפשרי) בין בדיחות וכיף לדרמה רצינית לגמרי – בלי אף פעם ליפול לקלישאות של "תראו כמה מטורפים אנחנו מצד אחד" (וזו סדרה שמציגה דינוזאור מדבר עם גישה לנשק אוטומטי) או ל"הוי כמה נורא גורלי בתור רובוט שלא מבין אנושיות מצד שני"
וחוץ מזה – זו סדרת המד"ב הנדירה בשוק שהיא חיובית לחלוטין ביחס שלה למדע: הגיבורים שלה הם מדענים שמתמשים במוח (ולא רק בכוח) לפתור את הבעיות שניצבות מולם, והסדרה אף פעם לא הופעת למופע-של-רובוט-אחד – אטומיק רובו (כמו כל מדען טוב אמיתי) תמיד מוצג כחלק מצוות שמשתף פעולה כדי לפתור בעיות. להמשיך לקרוא
עלילון 