Quantum and Woody: Brothers in Derp

Quantum and Woody Vol. 1: The World's Worst Superhero Team

כתיבה: ג'יימס אסמוס
ציור: טום פאולר
מחיר: 9.99$
הוצאת Valiant

יש לנו תיש, לתיש יש עיני לייזר ותאוות דם

 

הומור ובידור כמעט ונכחדו מקומיקס מיינסטרים, מז'אנר גיבורי העל השולט, אט אט מאז שנות ה-80 האפלות, ובעיקר בשנות האלפיים ועד היום. קומיקס מצחיק הפך למונח מוקצה ונדיר למצוא יוצרי קומיקס בעלי שם שכותבים קומיקס הומוריסטי מבחירה. מקרים נדירים וטובים הם Nextwave של וורן אליס במארוול ו-Ambush Bug: Year None של קית' גיפן ורוברט פלמינג ב-DC. כשיוצאים מגבולות "שתי הגדולות" (תואר מאוס ושחוק) מוצאים את Chew המייצגת באימאג' וכשמקצינים אל השוליים מוצאים עוד ועוד אוצרות.

קוואנטום ו-וודי היו צמד גיבורי על לא-יוצלחים שיצר כריסטופר פריסט (Black Panther) ב-1997 עבור Acclaim, אחד מגילגוליה של Valiant לאורך השנים. ב-2013, כחלק מההחייאה המחודשת של ואליאנט בשנים האחרונות, ג'יימס אסמוס (Thief of Thieves, Gambit) וטום פאולר (סדרת הסטריפים "מונרו" במגזין MAD) הציגו את הצמד מחדש: אריק אנדרסון היה בנו של מדען שגידל את וודי כילד אומנה לאחר מות אשתו והבטחתו לה. השניים היו החברים הכי טובים ואחים למרות שלא חלקו דנ"א. וודי היה מופרע ותמיד גרר אחריו את אחיו המלומד והחנון. לאחר שנים של נתק, השניים מתאחדים בעקבות מות אביהם. הם רחוקים מלהיות חברים, מוכנים להרוג אחד את השני (ואף עושים זאת במהלך לוויית האב), וההבדלים ביניהם רק גדלו – וודי הוא פושע ונוכל, אריק יוצא צבא ועובד בחברת אבטחה פרטית.

אל תקרא לי שחור

החשד כי אביהם מת בדרך לא כשרה מוביל את האחים למעבדה בה עבד, ובעקבות צעדים אידיוטיים של שניהם, נגרמת תאונה שמשמידה את כל המבנה אך מותירה אותם בחיים, עם כוחות על לא ברורים. ההסתבכות עם רשויות החוק (אריק ו-וודי נחשדו ברצח אביהם עוד לפני שפוצצו את המעבדה שלו) והמשך המרדף אחר רוצחי האב מאלצים אותם לשתף פעולה, אך כך גם הכוחות שלהם; לכל אחד יש צמיד, כפי הנראה מקור האנרגיה ליכולותיהם, שמחייב אותם להיות בנוכחות אחד של השני מדי כשעה כדי שלא ייחלשו.

הקריירה הטרייה של קוואנטום ו-וודי כגיבורי על\מבוקשים על רצח של ביצעו\טמבלים מקצועיים מובילה אותם על מסלול התנגשות עם ארגון סודי ששולט בעולם המדעים, קבוצה מחתרתית ששורשיה בתומאס אדיסון, שממשיכה את מטרתו להשתלט על המצאות ותגליות של אחרים ולסחוט מהן את המיטב. בין דמויות המשנה והנבלים ניתן למצוא צמד תאומים, האחד נראה נורמלי והשני מעוות ומרותק לכיסא מרחף ובעל יכולות טכנולוגיות מרובות; שיבוטים מרובים של העומדת בראש הארגון; ביריון רוסי מזוקן שהוא למעשה אישה; סייבורג שלא שודרג מאז שנות ה-80 ותיש קטלני.

אכן, "meh"

מערכת היחסים הסבוכה של שני הגיבורים הייתה יכולה להוות מקור סביר לסיטואציית "הזוג המוזר", אולם אסמוס ופאולר מרחיקים לכת ומציגים את האחים כשני אידיוטים גמורים שנפלו על אוצר. הכוחות החדשים לא הופכים אותם לגיבורים מושלמים, אלא רק מעצימים את האבסורדיות אליה הם נופלים. תחשבו על לויד והארי מ"טיפשים ללא הפסקה" מתרסקים מגובה רב על ברנן ודייל מ"אחים חורגים" ואז מתפוצצים על אלן וטרי מ"החבר'ה האחרים".

למרות סיפור החדש והעידכון המודרני של אריק ו-וודי, אסמוס לא נמנע מהתייחסות לגרסה המקורית של הדמויות, בייחוד בדמות התלבושת המקורית של קוואנטום (שבתחילה זהה לתלבושת הישנה, עם גלימה, עומס ציוד ופאוצ'ים; כאילו רוב לייפלד הקיא על קוואנטום חמש ארוחות בוקר.) הבדיחות נעות משטותניקיות דרך רמיזות (ואף יותר מכך) גסות ועד רפרנסים למאפייני ז'אנר טיפוסיים. סרטי buddy cops\צמדים מטומטמים מאוד מעושים ומאוסים נכון להיום, אבל אם יופק רק עוד סרט אחד כזה – עיבוד של קוואנטום ו-וודי זה הדבר המתבקש.

הכל נשאר במשפחה

ציון: 4 מתוך 5 הומלסים עוטי גלימה גולשים במורד הרחוב על עגלת קניות.

To Reboot or Not to Reboot

AliloNation Annual(?) – מאנט-מן למלחמת ששת הימים

שלום וברוכים השבים אלינו בעלילוניישן בשנת 2015 לספיישל אניואל רטקון מיוחד (אנחנו לא באמת זוכרים מה המספור הנוכחי. פרס מיוחד מסטן לי יוגרל בין הזוכים*!)
בפרק הזה אנו פשוט גועשים על חדשות אימאג׳ אקספו השנתי והסדרות החדשות והמובטחות משם, אנו מדברים על מצב האינהיומנז בקומיקס ובקולנוע לרגל צאת הסדרה החדשה, ועל הרכש החדש והמעניין של IDW.
בנוסף אנו מדברים על שתי סדרות חדשות של מארבל (אנט-מן וסקוויירל גירל!) והסיפור החדש של גארת׳ אניס על מלחמת ששת הימים!
כל זאת ועוד המלצות ודיבורי קומיקס בפרק זה של עלילוניישן!!
להאזנה לחצו כאן!
האזנה נעימה 🙂

סיכום 2014: האמן הטוב ביותר

הבחירה של תום שפירא

פרנק קוייטלי (Pax Americana)

48 עמודים. זה כל מה שראינו מהגאון הסקוטי הוותיק (WE3, All Star Superman) השנה: אבל אילו 48 עמודים הם היו! ב- Pax Americana (הגיליון הרביעי בסדרה סובבת היקומים של גרנט מוריסון Multiversity) קוייטלי מותח את כשרונו הנכבד דיו מעבר לגבולות ההגיון – סצנות שנעות קדימה ואחורה, עמודים שאפשר לקרוא אותם (באופן הגיוני) בשלוש דרכים שונות, פרטים קטנים (כמעט בלתי מובחנים) שמספרים סיפור שלם בפני עצמם, עיצובים מעולים של דמויות ורקעים, טיקים זעירים בהבעות פנים שמספרות יותר מפסקה שלמה של דיאלוג ויכולת לקחת את התסריט הבלתי אפשרי למראה של מוריסון (שניסה לדחוס את כל התוכן של Watchmen לחוברת אחת ואז לפרק לה את הצורה בו זמנית) ולבצע אותו בשלמותו.

זה מסוג היצירות שגורמות לך פשוט לבהות בקיר בתום הקריאה בלי לומר מילה, תזכורת נוספת לכך שקויילטי (אדם שכבר התרגלנו לאיכות חסרת הפשרות שלו) הוא בעצם בליגה אחרת לגמרי משאר יוצרי הקומיקס של ימינו. בדר"כ אני לא מוכן לתת תואר כמו "אמן השנה" למישהו שכמעט ולא הפיק תוכן אבל Pax Americana הוא בהחלט הוכחה שאיכות > כמות. אם תמונה רגילה שווה אלף מילים אז כל פאנל של קוייטלי הוא לפחות 10,717.

AliloNation #50 – סיכום שנה

רגעים בודדים לפני שהשנה נסגרת, בואו נסתכל על 2014 בפרק זה של עלילוניישן!
בפרק זה אביב, עופר, אורי, יעקב, תומר ותום יושבים לדבר על השנה שחלפה, על היצירות והיוצרים החדשים, על העבודות הגדולות והסיפורים הכי טובים של השנה במרתון פרסי העלילוניישן השנתי השלישי!
מי הכותב החדש והמפתיע? האם אימאג' לא תהיה מו"ל השנה? (יש מצב!) מה האומנות הטובה ביותר שראינו השנה, ואיזה כותר הוא הטוב מכולם?! כל זאת ועוד בפרק חגיגי זה של עלילוניישן!

להאזנה לחצו כאן.
האזנה נעימה 🙂

סיכום 2014: הכותב הטוב ביותר

היו המון סיפורים נהדרים השנה, והנה חלק מהאנשים שמאחוריהם, סיקור הכותבים הנהדרים של 2014 מתחיל כאן!

הבחירה של תום שפירא

אלס קוט (Zero, Secret Avengers, Bucky Barnes: The Winter Soldier)

אלס קוט פרץ לחיינו בשנת  2013 (לא באמת, אבל זו השנה בה שמתי אליו לב) עם Zero – סדרת הריגול / פילוסופיה / מד"ב / אקשן שהייתה משב רוח רענן בין מיליון סדרות ז'נאריות צפויות (אם כי מבוצעות טוב). השנה לא רק שהוא המשיך לפתח ולשפר את סדרת הדגל שלו הוא הוסיף לארסנל גם את סדרת גיבורי העל Secret Avengers – הדגמה מצויינת לאיך עושים קומיקס קבוצתי טוב והוכחה שהוא שלא כותב רק סופר רציני כל הזמן אלא שיש לו זמן ומקום לבדיחות (ואיך אפשר שלא לצחוק מסדרה שמציגה לנו תופעות כמו אמן כושל שמעביר את התסכולים ליצור נשק ומצטט פילוסופיה, פצצה אלגנטית עם נטיות אובדניות ו- MODOK – הדמות עם הראש הכי גדול בהיסטוריה של עולם הקומיקס) ויכולת לבצע אותן באופן מושלם.

הדבר שמייחד את קוט הוא שאי אפשר למקם אותו בשום מחנה ברור – Zero הרגישה בהתחלה כמו משהו שוורן אליס יכול היה לכתוב, פנתה לכיוונים מוסריים אפלים שמזכרים את גארת' אניס בהמשך והציגה לנו השנה כמה טוויסיטים שמזכירים דווקא את גרנט מוריסון; אבל אחרי שניסיתי להכניס אותו למשבצות בתור "היורש של X" ללא הצלחה במשך שנה הבנתי שזה ניסיון מיותר. קוט הוא הדבר האמיתי – כותב עם חזון יחודי שלא מנסה ללכת בדרכו של אף אדם מלבד עצמו.

Respect.

[לעזאזל תום, השגת אותי בבחירה. רק אוסיף שקוט הוא גם יוצר פורץ באינדי ובמיינסטרים, גם מצליח לשמור על הקול היחודי שלו וגם מספק סיפורים נהדרים בכל מה שהוציא השנה. נדיר שמישהו מצליח להפציץ בכל הכוונות ככה, ועוד בעוצמה כזו. אלס קוט הוא בהחלט אחד הכותבים היחודיים שיספקו לנו עוד סיפורים נהדרים גם בעתיד –אביב]

סיכום 2014: המיני סדרות והנובלות הגרפיות הטובות ביותר

הבחירה של עופר זעירא

Seconds (כתיבה ואמנות: בראיין לי או'מאלי, הוצאה: Random House/Ballantine Books)

2014 הייתה שנה מאוד טובה למעריצי בראיין לי או'מאלי. Scott Pilgrim, סדרת הקלאט שלו, קיבלה מהדורת כריכה קשה בצבע והנובלה הגרפית החדשה והמצופה Seconds ראתה אור. על החשיבות של Seconds עבור או'מאלי אי אפשר לערער: הקומיקס הראשון שלו המופרסם בצבע וכריכה קשה, עבודה עם צוות יצירתי שונה (עוזר אמנות ובצבעים) מתחילת הפקת הנובלה, וכן עבודה עם הוצאת הספרים Random House. אין ספק שמדובר בציון דרך והציפיות שלי ושל קוראים אחרים היו מאוד גבוהות. והוא עמד בהן.

Seconds מספר את סיפורה של קייט. בת 29, שפית מצליחה בדרך לפתוח את המסעדה השנייה שלה, כשהראשונה היא Seconds, המסעדה הכי פופולרית בעיר. למרות זאת קייטי מרגישה שחייה מתמוטטים; היא מכרה את הזכויות ל-Seconds, בניית המסעדה החדשה מתעכבת, מערכת היחסים האחרונה שלה התפרקה והיא גרה בדירה קטנה מעל המסעדה שכבר לא בבעלותה. חייה משתנים עד הקצה כאשר היא מגלה בשידה שלה פטרייה, מחברת, עט ופתק עם הוראות: כתוב את הטעות, אכול פטריה, לך לישון, התעורר חדש (כמובן בתרגום חופשי). קייטי מחליטה לשנות את הטעויות הקריטיות של חייה וכמו שניתן לצפות זהו לא עניין פשוט.

בניגוד לסקוט פילגרים, היצירה הזו מציגה טון יותר בוגר ממה שיצירותיו הקודמות של או'מאלי מציעות, אך הוא ממשיך להוסיף את האנרגיה הצעירה שמאפיינית את הסגנון המיוחד שלו. הסיפור מתחמם על אש קטנה והדמויות לוקחות את עצמן טיפה יותר ברצינות, דבר מרענן לאחר סקוט פילגרים. אומלי מוסיף אלמנטים של פוקלור, טקסטים יותר רגועים ואפילו כמה וכמה איסטר אגס של סקוט פילגרים – אומלי כותב עבור המעריצים שלו.

Seconds הוא חוויה ויזואלית מדהימה. אולי זה הצוות היצירתי שליווה אותו, אולי זו ההתפתחות הטבעית של או'מאלי כיוצר קומיקס; אבל היצירה הזו מרימה אותו כמה רמות למעלה כמספר סיפורים מהמעלה הראשונה.

העבודה הכי טובה של או'מאלי עד היום, ואני מחכה בקוצר רוח ליצירה הבאה שלו. נקווה שלא נחכה הרבה שנים.

סיכום 2014: הסדרה הרצה הטובה ביותר

הבחירה של תום שפירא

Atomic Robo (כתיבה: ברייאן קלווינג'ר, אמנות: סקוט ווגנר, הוצאה: Red 5 Comics).

קל להתעלם מ- Atomic Robo, אחרי הכל מה שהיא עושה – סדרת אקשן / הרפתקאות כיפית וקלילה ברוחה על רובוט בן אלמוות שנלחם ברשע בעזרת מדע (ולייזרים) לאורך המאות ה-20 וה-21 – נראה פשוט להדהים. אין שום דבר בסדרה שצועק "אפל" או "בוגר" או "מתוחכם מבנית", זו סדרה שילדים בני 10 יכולים להנות ממנה. אבל, וזה החלק המסובך, זו סדרה שגם ההורים שלהם יכולים להנות ממנה. Atomic Robo היא סדרה שפונה, באופן שווה, לכל הקהלים – בלי להתנשא על הילדים או להביך את ההורים.

ברגע שאתה מפסיק להתייחס אליה כמובנת מעליה (אחרי הכל – היא שומרת על אותה איכות קסומה יותר משש שנים) אתה מבין כמה מה שהיא עושה מסובך: כל קשת סיפור בסדרה חייבת לעמוד בפני עצמה כמיני סדרה ולהיות חלק מהרצף העלילתי של העולם שהיוצרים בונים ולהציג ז'אנר שונה לגמרי (מהרפתקאות פאלפ בשנות השלושים, לסיפור מלחמה בשנות הארבעים ועד למחווה ל"מסע על בטן האדמה" שקיבלנו השנה); קלווינג'ר ו-ווגנר מצליחים גם לשמור על האיזון הנדיר (הכמעט בלתי אפשרי) בין בדיחות וכיף לדרמה רצינית לגמרי – בלי אף פעם ליפול לקלישאות של "תראו כמה מטורפים אנחנו מצד אחד" (וזו סדרה שמציגה דינוזאור מדבר עם גישה לנשק אוטומטי) או ל"הוי כמה נורא גורלי בתור רובוט שלא מבין אנושיות מצד שני"

וחוץ מזה – זו סדרת המד"ב הנדירה בשוק שהיא חיובית לחלוטין ביחס שלה למדע: הגיבורים שלה הם מדענים שמתמשים במוח (ולא רק בכוח) לפתור את הבעיות שניצבות מולם, והסדרה אף פעם לא הופעת למופע-של-רובוט-אחד – אטומיק רובו (כמו כל מדען טוב אמיתי) תמיד מוצג כחלק מצוות שמשתף פעולה כדי לפתור בעיות.

טרנדים מאוסים מ-2014 שנשמח להותיר מאחור

כותב: תומר סויקר

כאמרת העם היהודי בבוא השנה העברית החדשה: תכלה שנה וקללותיה. בתעשיית הקומיקס על אחת כמה וכמה. להלן, טרנדים מאוסים שצריכים להיעלם עם פרוש שנת 2015. לדאבוני, חלק ניכר מחטאי המדיום והתעשייה נכונים היו בשנים עברו, ומשום כך אני מצטער בפני מי שיחווה דז'ה וו. על כל מקרה שלא יהיה, מוטב להתכונן לשידור חוזר בעוד שנה.

AliloNation 2.0 #22 – ספיידר-מן בדיילי שואו ומוטנטים אחרים

אתם מסתכלים על הזקן של אלן מור, והזקן של אלן מור מסתכל עליכם בחזרה. זה עלילון ניישן!

בפרק זה אביב, עופר, תומר ותום יושבים לדבר על השקות מפתיעות בארצ׳י וביטולים בדיסי, ריטקונים צפויים במארבל ואמנים חדשים בראט קווינז. ובנוסף ארבעה מספרי אחד מכל ארבעת הגדולות מאימאג׳, מארבל דיסי ודארק הורס!

להאזנה לחצו כאן.
האזנה נעימה 🙂