קומיקון- לקט (של מה שחשוב באמת)

קומיקון עבר. וחלק גדול מאיתנו נשאר בבית ובכה מול האינטרנט. הודעות חדשות, פאנלים, קוספליי;
העולם של כולנו התהפך. אז איך הולך להראות הגיקדום עד הקומיקון הבא?
הפוסט הזה הולך לסכם את כל ההכרזות שקרו בשלושת הימים שנמצאים בבאקט ליסט של כולנו.

1872 או: בעבור חופן אוונג'רז או: היו זמנים בשילד או: מערבון השווארמה של מארוול

כתיבה:גארי דוגאן || אומנות:ניק ווירלה || צביעה: לי לוגריד || חברה: Marvel comics || מחיר: 2.99$

ביקורת מאת שירה סלימי

אני חייבת להודות. אני די חוששת ממארבל לאחרונה. הרגשתי שכל כותר מרכזי שנכתב כרגע הוביל לאכזבה גדולה.אבל ההכרזה על 1872 משכה את תשומת הלב שלי כמעט מיד.
כי לא רק שאני אוהבת מערבונים ברמה כזו שיכול או לא יכול להיות שיש לי במגירה מסמכי אימוץ להגיש לקלינט איסטווד.
אלה גם שמארוול לא יכלו לבחור זמן נוח יותר לכתוב טיפה מחוץ ליקום של 616 ולתת לקוראים משהו חדש
ומרענן.

Legend of Fangirls #6 – Big Hero 7

שלום וברוכות השבות ל-Legend of Fangirls: הכי גדול שיש!
בפרק זה מעיין, רקפת, נקו, אור, שירה, ענבר וענן יושבות לדון על כל מה שעבר בחודש האחרון מקולנוע לטלוויזיה, ספרים, קומיקס ואינדיגוגו מעניין במיוחד.
מ-Age of Ultron לדרדוויל, מיום הקומיקס החינם  ל-Puppygate ועוד בפרק זה של Legend of Fangirls!
להאזנה לחצו כאן
האזנה נעימה 🙂

מניפסט ההגנה הפרטי שלי על טוני סטארק

אז קורים הרבה דברים במארבל  מההכרזה על הסיקרט וור בקומיקס ועד הקרנות הנוקמים שמתרחשות ברגעים אלה בכל רחבי העולם.
אז לפני שתבלסו פופקורן במשך שעתיים בחושך ותצאו מהאולם בתחושות שונות משלכם, אני רוצה להבהיר משהו שחשוב לי מאוד שתדעו-
זו לא אשמת טוני.
הדמות של טוני סטארק עברה במשך השנים פיתוח מרשים. משנות השישים, בהן סטן לי יצר דמות בשביל לייצג את התעשייה של זמנו וכדי להביע את דעותיו על מה שקרה בוייטנאם באותו הזמן ועד הנוקמים 2, שנותן עוד נפח ורובד שונה לחלוטין ממה שציפינו מהדמות.
הדמות של טוני סטארק והתפקיד שלו כאיירון מן משתנים בהתאם לזמן, למקום לתקופה ולכותב. אבל אחד מהמאפיינים הבולטים ביותר שלו היא הלחימה באלכוהוליזם ובדכאון קליני. ההתייחסות לאלכוהוליזם ולהתמכרות בקומיקס משמעותית ביותר ומחזקת את האופי של טוני אפילו יותר, שנאבק באלכוהוליזם ומצליח בשלב מסויים להשאר נקי (ביקום 616) ואפילו להיות ספונסר של חברים קרובים שלו שסבלו מאותה הבעיה. הדמות של טוני קיבלה נפח רגשי רחב בזכות זה.
מדמות שברובה יצגה את המראה של התעשיין הקר ורודף הנשים עד לשינויים האחרונים שראינו שבהם טוני הוא פשוט חנון אנרגטי שמעדיף את חברתם של מכונות על פני בני אדם. אבל אני לא יכולה שלא להרגיש את כיוון הרוח שמוביל לתפיסה אחרת של הדמות. תפיסה שהיא לא בהכרח מה שהייתי רוצה לראות. התחושה הכללית היא שנמצא נוח להאשים את טוני על כל תקלה, החל מהקומיקס ועד ליקום הקולנועי.

גלגליות הן מוצר צריכה בסיסי

ונתחיל באירועים האחרונים: העובדה שנכתב קומיקס כמו סופיריור איירון מן שמתעסק בהתהוותו של טוני כנבל על. בלי לספיילר יותר מדי, בעקבות אירועים קודמים שהשפיעו על היקום של 616. טוני עובר תהליך שהופך אותו לנבל. וכנבל- הוא מספיק המון דברים: הוא משווק את אקסטרימיס כאפלקציה לקהל הרחב, מאיים להפיל אזרח תמים מגובה 200 מטר באוויר, חוזר לשתות (מכור נקי, זוכרים?) ובאופן כללי מתנהג בצורה אימפולסיבית וחסרת מעצורים.
כן, זו התרחשות מעניינת וסיפור מגניב. אבל העובדה שאמרו בפה מלאה ש"זה היה טוני כל הזמן הזה,  זה הטוני האמיתי" מרתיחה אותי.
כי  אני יודעת טוב מאוד שטוני הוא לא אנוכי וטוני הוא ממש לא אגואיסט. נכון, הוא מתנהג בצורה מוחצנת ואימפולסיבית. אבל אפשר לראות מתחת לזה את האדם שהוא באמת ואני מרגישה שזה משהו שמתפספס. הרי הרבה יותר נוח להפיל על טוני סטארק את האשמה. הוא עושה כל כך הרבה טעויות גם שהוא מתכוון לטוב. וכן, אני חושבת שהדמות הזו צריכה הגנה.

טוני עובר בקומיקס גלים של האשמה. ואני חושבת שזההתחיל עוד ב2006 בסיבל וור המיותרת והבלתי נשכחת. המלחמה העקובה מדם בין סטיב רוג'רס לבין טוני סטארק נגמרה לא משהו בשביל קפ, אבל גם לטוני לא היה חסר בהפסדים משלו. רצח האופי שטוני עבר לאורך הסאגה היה מחריד. כי כמובן שהוא ייצג את הממשלה המרושעת ואת הבירוקרטיה המחרידה כשהוא למעשה הציע אלטרנטיבה למצב הלא פשוט שגרם למוות של ילדים. הרשמת הגיבורים נועדה כדי לנסות להציע פיתרון, שוב, משהו שטוני מנסה לעשות באופן קבוע בהמון ווראציות אחרות. בעוד שכל מה שסטיב אמר זה "לא" בלי אלטרנטיבה, בלי לדבר על זה והשניים סבלו מהתנהגות ילדותית ועקשנית שהייתה כתובה באופן איום. אבל העובדה שטוני יוצג כנבל והמרושע כשכל מה שהוא ניסה לעשות זה לעזור, גם אם זה עלה במחיר החברים שלו זה נוראי בעיניי. טוני ניצח בסיבל וור, אבל באיזה מחיר?
משנת 2006, הפופולריות של טוני סטארק כדמות ירדה באופן משמעותי, שמאז שנוצרה הייתה אחת הדמויות הכי פופולאריות בפרנצ'ייז. גלי השנאה שהדמות קיבלה היו מהגדולים באותו הזמן והמשיכו עד 2008 בסרט האיירון מן הראשון- ששיפר באופן משמעותי ומיידי את היחס לגביי טוני סטארק, מה אפשר להגיד. הקולנוע הוא פשוט קסם. אבל זה לא היה מספיק, מאז האופי של הדמות המשיך והדרדר מטה. הכותבים התחילו לכתוב גרסאות יותר וולגאריות של טוני ופחות התמקדו ברבדים האנושיים שלו. ואם להודות על האמת? אני מתגעגעת לטוני הקודם. אני רוצה את הטוני החנון שמתלהב כשחוטפים אותו חייזרים כי הטכנולוגיה שלהם מגניבה, טוני שהתקין גלגליות בכל דגם שריון שלו כחלק מהסטנדרט. חסר לי הצד הזה של טוני. הצד העדין יותר, הצד הפגיע, הצד שבוכה, הצד שטועה וכואב, הצד שצוחק והצד שרוצה פשוט קרבה והבנה. וטוני כזה אפשר לראות בחוברת שבה טוני פוגש בשומריי הגלקסיה, חוברת מומלצת בהחלט, דרך אגב.

ונעבור ליקום הקולנועי, רוברט דאוני ג'וניור הביא איכות חדשה לדמות של טוני משנת 2008 ואילך. הוא ביטא נקודות שבהם לא התרכזו בקומיקס עד עכשיו (בעיר לא אחריי סיבל וור- שבה זכינו לקבל טוני ממורמר כאוב וקר) דאוני הביא בחזרה טוני ישן יותר, טוני אנרגטי, שנון וקליל הרבה יותר. חשוב לציין שמאז שדאוני התחיל לשחק את איירון מן- הפסיקו לכתוב את טוני בתור הגוף המייצג של שילד והתחילו לכתוב אותו פחות מלונכולי ומהורהר ויותר אנרגטי, סרקאסטי ומצחיק. הרצון של הכותבים להתאים את טוני של הקומיקס לטוני של דאוני הייתה כלכך בולטת שלפעמים לראות טוני עם עיניים כחולות ולא חומות היה לי מוזר.
אבל הדבר האחרון שקרה לאחרונה שפשוט מקומם אותי- עידן אולטרון. מבלי לציין שהדבקת הסלוטייפ הרעועה בין קו העלילה של טוני לקו העלילה של אולטרון היה חסר הגיון ולא מתאים בשום צורה. המניע שלו היה העניין המכעיס, טוני בנה את אולטרון כי הוא מפחד. הפחד הניע אותו לא רק ליצירת אולטרון אלא גם בסופו של דבר להחלטה הסופית ליצירת וויז'ן, בדרך עקיפה. ועדיין, לא יכלתי שלא לחות בהטחת ההאשמות חסרת ההגיון בטוני (ובדמויות נוספות.) אני הרגשתי לאורך הצפייה שכמה שמנסים להראות לנו שהוא בנה את אולטרון מתוך ההשפעה של סקארלט וויץ' ומתוך טירוף מסויים, אפשר לראות שיחות שחוזרות ומדברות על פוסט טראומה באופן מרומז הרבה יותר ממה שהיה באיירון מן השלישי אבל עדיין מחזקות את הטענה שלי שזו לא אשמה, אלה שרשרת אירועים משובשת. יציקת ייצג פוסט טראומה והתמודדות עם התקפיי חרדה חריפים באיירון מן השלישי (מסיבות לגיטימיות לחלוטין) אל תוך הדמות, הייתה לא רק מפתחת לדמות של טוני סטארק עצמו אלה גם נתנה תחושה מעצימה והרחיבה את התפיסה של מה גיבור על מסוגל להכיל או לא. ולראות את איירון מן מתקפל על הרצפה ושואל מה הוא הולך לעשות רק מחזק את הפגיעות שלו כאדם. אני לא חושבת שיש רע בפגיעות- למעשה, זה הדבר הכי חשוב שהדמות של טוני עברה.
השימוש בPTSD כחלק לגיטימי מהאישיות שלו.

טוני סטארק פועל מתוך פחד לא רציונאלי, לא מתוך אנוכיות, רשעות או טיפשות.
למעשה, כשחושבים על זה. ה PTSD שלו התחיל עוד בחטיפה שלו באיירון מן הראשון. אנחנו יכולים להבין שזה חלק גדול ומשמעותי מהאישיות שלו. הוא לא עובר את מה שהוא עובר בלי סיבה. טוני סטארק עושה כמיטב יכולתו להגן על החברים שלו, המשפחה שלו. ועם כל המעטה הציני והמנוכר, עדיין אפשר לראות את הפגיעות שלו קוראת החוצה ומנסה להגיע אל האחרים, ונראה שהם פשוט לא מבינים את זה. הם לא חוו טראומה מכל הלחימה הזו בניו יורק? או ברגעים אחרים בחיים שלהם? כצוות, הייתי מצפה מהם למעט אמפתיה. אבל שוב, לא הייתי מסוגלת לקרוא להם "צוות" עדיין כי בינתיים ראינו רק סרט אחד שבו הם פעלו יחד ואני לא יודעת איך להרגיש לגביי הגיבוש שלהם. ובואו נוסיף בשקט שהכתיבה של טוני בסרט האחרון התעלמה לחלוטין מכל הפיתוח שהדמות עברה עוד מאיירון מן הראשון- ובמקום לקבל דמות מפותחת ועגולה קיבלנו רעיון של דמות מאוד ראשונית. אבל זה לזמן אחר. זה לא משנה את העובדה שהדמות של טוני נוחה להאשמה לאורך היקום הקולנועי עוד מהסרט הראשון. הוא בעמדה שמקלה על ההאשמה כלפיו: יצרן נשק, אנוכי חסר התחשבות ומבזה נשים.
אבל אני לא חושבת שזו תהיה הדרך הנכונה לתאר את טוני סטארק. אני חושבת שהלקח הגדול ביותר שהדמות הזו מלמדת אותנו זה שאנשים עושים טעויות, לאנשים יש את היכולת לטעות, להכיר בטעות שלהם ולהשתנות. ולנו יש מקום לסלוח להם. טוני עשה המון טעויות בחיים שלו. והוא חיי את חייו במרוץ האינסופי של לתקן את הטעויות האלו ולהוכיח שהוא לא אותו אדם שהוא היה. לא מי שהוא היה לפניי עשרים שנה ולא מי שהוא היה לפניי אפגניסטן ולא מי שהוא היה לפניי הקמת האוונג'רס. כמו כל אדם- טוני עבר חוויות מכוננות לאורך הזמן. וכל מה שהוא מחפש זה מה שכולנו מחפשים- סליחה.

ובאופן אישי, זה כל מי שטוני סטארק בעיניי: אדם שמחפש את הסליחה וההבנה כי הוא מפשל, בענק. והוא אף פעם לא מתכוון שזה יגיע לשם.
אז נסו לזכור את זה כשתראו אותו מפשל, טועה או הורס. בסופו של דבר, הוא אחת הדמויות הכי אנושיות של מארבל.

הנוקמים מתאספים שוב (ושוב)

האוונג'רס חזרו שוב לקולנוע, וחלק מאתנו מנסים לתפקד בלי ריאות כבר שבועיים (או שנה). אבל איפה אני יכול להשיג עוד אוונג'רז? ועוד כאלה שמתנהגים בצורה קצת מטופשת אך עדיין נאהבת, על בסיס שבועי למשך 20 דקות מבדרות? שמחים ששאלת, קורא לא שתול!  יש שתי סדרות שמסתובבות כאן מ-2010 ורק מחכות שתצפו בהן.