[גילוי נאות – מחבר הביקורת מכיר את יוצר הקומיקס, גם אם באופן שטחי למדי, בשל כך לא ינתן ציון בסוף הביקורת}
מבקר: תום שפירא
"ראיתי דברים שלא תאמינו. ספינות תקיפה בוערות מעל לכתף של אוריון, קרניים מבניות מנצנצות בחשכה ליד שער טנהאוזר. כל הרגעים הללו יאבדו בינות הזמן…. כמו דמעות בגשם…. זמן למות."
– בלייד ראנר
יש קומיקסים ששווה לפתוח אותם בציטוט יומרני מתוך יצירה יומרנית עוד יותר. שחיה לילית הוא אחד מהם.
כתיבה: דן אבנט, מחיר: 25$ (מהדורת כריכה קשה)
שלום וברוכים החוזרים למדור "מילים זה כל מה שיש לי" , המדור שבו- סליחה, ואו, הצטבר פה קצת אבק. מתי בפעם האחרונה כתבתי פה משהו… 2013?! ואו. אני לא מאמין שזה עדיין קיים. תנו לי שניה לנקות פה ואחזור אליכם.
תודה. בכל אופן – "מילים זה כל מה שיש לי" היה המדור הראשון שכתבתי בשביל עלילון בימים שעוד הייתי מוגדר כ"כותב אורח" ולא כ"דיקטטור לכל החיים". המטרה של המדור הייתה לעסוק בספרים (כאלו בלי ציורים) שקשורים לעלום הקומיקס – ספרים על יוצרי קומיקס, ספרים על יצירות קומיקס, ספרים מצד יוצרי קומיקס. כמו שאפשר לנחש זה היה מדור מאוד פופלארי [מבטל מצב ציניות].
The Fictional Man
כותב: אל יואינג
הכותב בהה בדף הלבן, פאניקה מלאה כל חלל בגופו ובנפשו. הדדליין – השם מעולם לא היה הולם יותר – מצמץ אליו מהעתיד הקרוב. כל תקתוק של השעון נשמע כמו פעמוני יום הדין (וזה היה השעון הדיגיטאלי – את שעון המחוגים העתיק הוא ניפץ כבר בהתקף הפאניקה הקודם) המבשרים על סוף – סוף העולם, סוף הקריירה, סוף ההזדמנויות. הוא היה נואש. ולכן הוא עשה מה שרק כותבים נואשים במיוחד עושים…
כתיבה: ג'ף קלוק ןן שנת הוצאה: 2002 ןן הוצאה: Continuum ןן מס' עמודים: 216.
במגדל השן מסתתר לא איזה נבל על שרוצה להשתלט על העולם, אלא רק אינטלקטואל עלום שם שרוצה שתיקחו את הז'אנר שהוא אוהב בקצת יותר רצינות וכבוד. חבל רק שלפעמים המחיר של הכבוד הוא חוסר בהירות, טיאטוא החלקים המביכים של היסטורית הז'אנר מתחת לשטיח ועודף של יומרנות פה ושם.
השבוע בעלילון ניישן – מוריסון קון!
לרגל צאת ספרו החדש של כותב האתר תום שפירא על יצירתם של מוריסון ו-ווטסון The Filth התכנסנו לדבר על הספר, היצירה עצמה ומי הוא מוריסון בשבילנו.
להאזנה לחצו כאן.
אם השם תום שפירא נשמע לכם מוכר, זה בגלל שבמשך חצי השנה האחרונה הוא אחד מהכותבים הקבועים באתר, זה האחראי בין השאר על פינת "מילים, זה כל מה שיש לי", המדור היחידי באתר העוסק בספרים טקסטואלים (אתם יודעים, אלו בלי הציורים). אם גם אתם אהבתם את טקסטים פרי עטו שהתפרסמו פה עד כה, בטח תשמחו כפי ששמחנו אנחנו לשמוע שתום שפירא פרסם את ספרו העיוני הראשון "Curing the Postmodern Blues" העוסק בקומיקס Filth של גרנט מוריסון. לרגל האירוע ביקשנו מתום שפירא שיכתוב כמה מילים על הספר ויציאתו. בתגובה קיבלנו את מכתב האהבה הזה לגרנט מוריסון. מקווים שתהנו, ואם אתם אוהבים את גרנט מוריסון ואוהבים לקרוא ספרים על קומיקס, אל תשכחו לבקש את Curing the Postmodern Blues בחנות הקומיקס הקרובה לביתכם.
– צוות עלילון
אני יודע למה אני אוהב את מה שאני אוהב: אני אוהב את אלן מור בשביל התחכום הטכני והאתגר האינטלקטואלי, את גארת' אניס בשביל הדמויות והרגש, את וורן אליס בשביל הציניות המהולה באידיאליזם, את ג'ו קייסי בשביל הטירוף, את כריס וויר בשביל העיצוב, את מייק קארי כי אני סטודנט לספרות, את מילר (פרנק) בשביל הקשיחות, את מילר (מארק) כי מגיע לי לסבול, את ווידון בשביל הדיאלוגים ואת מיליגן כי אני אף פעם לא יודע מה יקרה.
למה אני אוהב את מוריסון? בחיי שאני לא בטוח. להמשיך לקרוא
עורך: ריצ'ארד בנסם || שנת הוצאה: 2011 || הוצאה: Seaquart Publishing || עמודים: 180 ||
ביקורת: תום שפירא
(גילוי נאות: כותב שורות אלו הגיש גם הוא כתב יד להוצאה האחראית על יצירה זו, כתב יד שהתקבל ונמצא כעת בשלבי עריכה. אי לכך ובהתאם לזו, קחו כל מה שאתם קוראים פה בעירבון מוגבל. במיוחד את הנאצות…)
אסופות מאמרים הן עסק מוזר. בספר רגיל זהו שם המחבר המעטר את הכריכה באותיות קידוש, ומי שמעוניין למצוא שמות נוספים (לדוגמה – העורך) מוזמן לחפש לו בקפלי הכריכה הפנימית או ברזומות של עורכים מבית ההוצאה. העורך בספר רגיל הינו תמיד בחזקת נוכח-נעדר – ידו בכל עמוד אך שמו ידוע רק למתי מעט[1]. אך לא כך הדבר באוסף מאמרים. במקרה שכזה יהיה זה שמו של העורך על הכריכה, והדברים הראשונים שנקרא יהיו דבריו. ובמקרה שלפנינו, העורך ריצארד בנסן מסביר בדברי הפתיחה שלו שהוא מודע היטב לגודלו המומנטלי של Watchmen בעולם קוראי ומבקרי הקומיקס: "אילו בית ההוצאה היה מפרסם שניים עשר כרכים על Watchmen, כל אחד זהה בגודלו לכרך זה, עדיין לא היו כלולים אלא מתי מעט מהדברים המעניינים שיש לומר על היצירה".
Soon I Will Be Invincible || מחבר: אוסטין גרוסמן || עמודים: 318 || שנת הוצאה: 2007 || מחיר: 14.95$ ||
מה הופך גיבורי על ליצירות הבלעדיות למדיום וזיואלי? במשך 70 שנה (אם סופרים מרגע הפרסום של Action Comics #1) גיבורי על היו מוגבלים לעמוד הקומיקס, למסך הטלוויזיה ולגיחות קצרות (שנהפכו לארוכות יותר בעשור האחרון) לקולנוע הקרוב לביתכם, ונעדרים לגמרי ממדפי הספריה. למה? התשובה הצפויה, המשומשת, היא שגיבורי על הם יצורים ויזואליים. תמונה של סופרמן, חזהו מנופח, ידיו לצידיו בעוד מטח של כדורים ניתך מגופו הבלתי פגיע אינה ניתנת לתרגם למילים – לא בלי לבזבז בערך אלף על סצינה שבקומיקס הייתה עוברת בפאנל יחיד. ספרות, כך מלמדים אותנו, היא מדיום של שקט, מחשבות עמוקות ותהיות קוסמיות. אין בה מקום לסצנות מרדף, לקפיצות מעל לגגות ולקרבות אגרופים בין באטמן לביין.
זה בולשיט, כמובן, ואני לא צריך אפילו טיעון משוכלל אחד כדי להוכיח את זה. אחרי הכל ללי צ'יילד, הרלן קובן ודיוויד בלאדוצ'י יש קריירה ארוכה ומשגשגת למרות שהיצירות שלהם הם סרטי אקשן בצורת ספר. כמו כן יש כמות לחלוטין בלתי מוגבלת של ספרי פנטזיה ומדע בדיוני שמסתיימים בכך שהגיבור קוטל את הדרקון / משמיד את ספינת החלל של האויב / מגרש את השד בטקס רב צילוצלים / הורג את כל יריביו בקרב אקדחים. מילים הן הדרך בה תיארנו דברים נשגבים במשך אלפי שנים. אף אחד לא טען שביוולף חייב להיות במדיום ויזואלי בגלל שזה סיפור על הדוד של קונאן הברברי ומלחמתו במיני שדים ומפלצות. ואגב קונאן, כולם יודעים שהוא הופיע במקור בשורת סיפורים קצרים? אם אתם לא יודעים את זה תתביישו לכם ואז רוצו ותקראו אותם.
Supergods: Our World in the Age of the Superhero || מחבר: גרנט מוריסון || שנת הוצאה 2011 || הוצאה: Random House || עמודים: 464 ||
ביקורת ספר: תום שפירא
מילים, זה כל מה שיש לי: מדור חדש
בשנת 1936 ג.ר.ר. טולקין (שר הטבעות, ההוביט, מאות טקסטים משמימים על שפות) כתב חיבור יוצא דופן על הפואמה הקלאסית ביוולף. לטענתו המבקרים של זמנו שגו כשהתעלמו מהאלמנטים הפנטסטיים בסיפור והתמקדו אך ורק בחשיבות שלו לשפה. עד לטולקין היה ברור לחלוטין שאין שום סיבה בעולם להקדיש תשומת לב אקדמאית לסיפור על מישהו שעבודתו בחיים היא לקטול מפלצות ולשכב עם עלמות חן. הייתה הפרדה ברורה בין נושאים "ראויים" ל"לא ראויים". טולקין שינה את זה – הוא טען שביוולף הינו יצירה ראויה אפילו שהתוכן שלה לא שונה במיוחד מגיליון #227 של קונאן הברברי. זה לקח שנים, אבל המהפכה של טולקין הצליחה: בימינו אנו מי שנחשב חריג בעולם האקדמיה הוא מי שינסה לערער על החשיבות של ביוולף. זו היצירה הראשונה שלמדתי במבוא לספרות אנגלית והיא שבה ועלתה באותה מידה שמרקס עלה בשיעורי מדע המדינה, אדם סמית' בכלכלה או אריסטו בפילוסופיה. בימינו, אי אפשר לדמיין את עולם הספרות האנגלית בלעדיה. להמשיך לקרוא
עלילון 
