כתיבה: מארק ווייד וג'יימס רובינסון|| אומנות: וות'ר דה-אדרה וגבריאל דה-לוטו
ביקורת מאת: עופר זעירא
לפני כשנה מארוול התחילה ליין חדש של נובלות גרפיות מקוריות (מקוריות כלומר הן אינן התחילו כחוברות באחת מהסדרות הרצות של מארוול), כאשר הנובלה הראשונה הייתה של הזכיון הכי מובקש או "חם" אצל מארוול בימים אלו, הנוקמים ב-The Avengers: Endless Wartime מאת וורן אליס ומייק מקון. החודש מארוול מגישה את הנובלה הגראפית השניה, היא של ספיידרמן באופן לא מפתיע. עיתוי היציאה של הספר כמובן מסונכרן עם יציאת הסרט השני בסדרת Amazing Spider-man. אני יכול להבין את המהלך של הפצת נובלה גראפית חדשה בכיכובו של איש העכביש *פיטר פארקר* למדפים בתאום עם הסרט, מלבד העובדה שלאחר צאת הסרט תמיד קיים קהל פוטנציאלי חדש שמחפש קומיקס של ספיידרמן על המדפים ועוד מוצר אחד שעולה 25$, לא פחות יכול רק להועיל לרווחי החברה, לספר יש דמיון עלילתי קל עם הסרט והוא משמש תחלופה לא רעה בכלל להכנס לספיידרמן לאחר הסרט, כאשר האלטרנטיבה היא הריצה של סלוט שללא ידע מוקדם קשה להכנס אליה במיוחד בשלב זה. להמשיך לקרוא
הפאנל הראשון של הגיליון, התופס את כל רוחב העמוד, מציג חדר משפחה מנקודת מבטו של תינוק. חלקה העליון של העריסה מהווה חצי עיגול. חצי העיגול הופך בפאנל הבא למבט תחתי על גשר בעיר גשומה. חצי העיגול ממשיך גם לפאנלים הבאים והופך להיקפה של השמש, לראשו של ד"ר מנהטן, לשלולית בגשם, למכניזם פנימי של שעון, ולבסוף לשעון עצמו. לעמוד וחצי הללו מלווה מונולוג על מהות החיים בעולם כמו שלנו. ואז, בפאנלים העוקבים לשעון, הדובר מתקשה למצוא את המשך המונולוג ואומר "זה נוראי. אני פשוט צריך לקבל את העובדה שאני לא טולסטוי…. אני מנחש שאנחנו פשוט נצטרך לדבוק בלהיות עצמנו אה?".
עלילון 