מבקר: תומר סויקר
כתיבה: אבנר מירב, אמנות: ולדיק סנדלר, עטיפות: ארז צדוק (גיליון 1), ולדיק סנדלר (גיליון 2), הוצאה עצמאית
חויבתי לתת גילוי נאות, אז: ולדיק ואני שירתנו יחד בשטאזי בתקופת המלחמה הקרה. אבנר היה סוכן ריגול נגדי שלכדנו פעם והחזקנו כשבוי במרתף במשך שלושה חודשים. מאז אנחנו נפגשים פעמיים בשנה לדיג שפמנונים והטלת כידונים. לעתים אני חש שבחוג קוראי הקומיקס והתעשייה הפיצפונת בישראל מרגישים מחויבות לפרגן לכל יצירת קומיקס מקומית שרואה דפוס. אישית, מעולם לא יצאתי מגדרי כדי לרצות מישהו שאפגוש בכנס גיקי, חנות קומיקס או סתם ברחוב. שני הגיליונות הראשונים של BPD, יצירתם המשותפת של אבנר מירב וולדיק סנדלר, רחוקים מלגרום לתחושה כזו. מרטי ג'ונס היא שוטרת צעירה שיחד עם שלושה שוטרים אחרים הייתה מעורבת באירוע מצער ששינה את חייהם עד הקצה. הסיפור נע בין ההווה לבין האירוע המדובר, שלושה חודשים מוקדם יותר, כשבהווה מרטי פועלת בלילה חופשי כויג'ילנטית, מחפשת מקרי פשע והתרחשויות אלימות שתוכל למנוע. בעבר נחשפים אט אט הפרטים על מה שקרה לה ולחבריה. 
בולטימור, העיר בה מתרחשת העלילה, היא כרך אלים ורווי פשע, לא צריך לספר למי שמעורה בספרי ההיסטוריה, דיווחים תקשורתיים ו"הסמויה" (ההשפעה שלה ניכרת ואבנר יודה בכך אם תדגדגו אותו עם נוצה); הטבע המדמם שלה לא פוגע רק באזרחיה הפשוטים, אלא גם באלו שנשבעו להגן עליה, בין אם במאורע אקראי או בין אם מזימה מתוכננת ושקולה. המחיר שמרטי, מקגינטי (שוטר נוסף מהרביעייה שמוצג בגיליון השני) וחבריהם שילמו ומשלמים גבוה מאוד. יש מי שמנסה להטביע את יגונו באלכוהול, ויש מי שבוחרת לנקות את הרחובות מהמפלצות שפוגעים באנשים כמוה, אפילו אם זה מנוגד לתפקידה כאוכפת חוק. BPD לא טובה רק בפני עצמה, אלא גם רחוקה ממרבית התוצרת הישראלית שקראתי. היא לא מנסה להיות "מחתרתית" או קומית, שני הז'אנרים העיקריים בתעשייה. מותחן פעולה עם מוטיבים קלים של ויג'ילנטיות\גיבורי על, שמתאפיינים לא רק בפעולותיה של מרטי אלא גם במונולוג הפנימי שלה שפותח את הסדרה. המיקום ביבשת אחרת והשפה האנגלית נועדו כמובן לקרוץ לשוק אחר, גדול יותר, ואין בכך כל פסול אלא להיפך. 
ולדיק, בוגר "בצלאל" ולשעבר הסיידקיק של אורי פינק, פעיל הרבה שנים בתחום למרות גילו הצעיר (הוא חזר בזמן כדי להתגייס לשטאזי) וסגנונו מושפע מאוד מהמנטור פינק. אף על פי כן, יש לו ורסטיליות (ואני אוהב גיוון סגנוני) שנעה, למשל, בין קריקטורות לבין הרומן הגרפי שפרסם בקיץ, "לפני שמגיעות הבחורות העירומות" (וכמובן, BPD). הטענה היחידה שיש לי (והיא לא ממש באשמת אבנר וולדיק, כי יש נסיבות מקלות) היא המרווח הגדול בין יציאת החוברות: הגיליון הראשון התפרסם בנובמבר 2013, השני רואה אור השבוע, תחילת דצמבר 2014. אולי אם תרכשו כמה שיותר עותקים הם יוכלו לפרסם את הגיליון השלישי בהקדם האפשרי. אתם לא רוצים שסוכני שטאזי נוסעים בזמן יבקרו אתכם, נכון?
ציון: 4.5 מתוך 5 הפסדים רצופים של בולטימור אוריולס.
את הגיליון הראשון של BPD ניתן לרכוש בחנויות הקומיקס המובחרות. הגיליון השני יושק מחר, יום שישי ה5.12, בקומיקאזה בשעות 12:00-14:00 בנוכחות אבנר מירב וולדיק סנדלר.
עלילון 