איך מתעלים על אחד הסרטים הכי גדולים ורווחיים בכל הזמנים? זו השאלה שווידון והאוונג׳רז שלו מנסים לענות עליה בסרט ההמשך ״הנוקמים: עידן אולטרון״. אחרי ארבעה סרטי ביניים בפייז השני, הנוקמים מתאחדים מחדש כדי להלחם באיום גדול יותר מאי פעם ולפוצץ את המסך באקשן מטורף משמיד עולמות, שוב.
הסרט נפתח כמעט כהמשך ישיר לסרט הקודם, עם האוונג׳רז מאוחדים ורודפים עדיין אחרי מה שהיווה איום כזה גדול- השרביט של לוקי. הקבוצה כבר לא ״הקבוצה החדשה״ כשאנו נזרקים למים בסצינת מרדף בין-לאומית ורואים איך קפטן אמריקה, איירון מן, ת׳ור, האלק, האלמנה השחורה והוקאיי רגילים לעבוד אחד עם השני, ויותר מזה- הם טובים בזה. מהר מאוד עולה השאלה- בעולם בו האוונג׳רז רצים ומשלימים משימות, מה נשארת מטרת הקבוצה? ונראה שלטוני סטארק יש את הפתרון: כח שיטור רובוטי עולמי. כמהנדס וממציא, טוני מאמין שתוכנית אולטרון שלו תבטיח שלום בזמן חייו ותאפשר לנוקמים לצאת לגמלאות. מה שסטארק לא ידע הוא כמה הטבע ההרסני של הכח הדרוש להקמת אולטרון יעוות את הרצון הטוב, וייצור את האיום החדש שמתכוון למחות את הנוקמים, וכלל האנושות, מעל פני האדמה.
אולטרון הוא לא האיום היחיד על קבוצת גיבורי העל האדירים בתבל בסרט הזה. הסקארלט וויטץ׳ וקוויקסילבר, זוג תאומים מסקוביה, נוטרים שנאת דמים לנוקמים וההשפעה האדירה שלהם על העולם, והם מוכנים להשתמש בכוחות העל שלהם כטלפתית-טלקנזיס ואצן לנקום בנוקמים על האבל שגרמו.
התאגדות הכוחות הזו נגד הנוקמים עומדת כאתגר הגדול ביותר שלהם עד כה. ללא עזרת שילד ועם אהדת העולם כלפיהם שאט אט מתאדה, הנוקמים צריכים לעבוד יחד טוב יותר מתמיד כדי להביס את האיום של אולטרון.
כנבל הגדול החדש אחרי לוקי, אולטרון צריך למלא נעליים גדולות, והוא עושה עבודה לא רעה בזה. אולטרון (ג׳יימס ספיידר) מצד אחד חינני ומצד שני מלא זעם ברצון שלו לכלות את הכל בהרס, ובראש את הנוקמים עצמם. אולטרון בקלות יכל ליפול לקלישאת הטרמינייטור-כדי-להציל-את-האנושות-צריך-להכחיד-אותה, אבל חידוד קל במטרה ובגישה שלו מצליח להוציא אותו טיפה מהתבנית המוכרת.
הבחירה לתת לטוני סטארק ליצור אותו היא אולי מה שהניע את הדמות למקום טוב יותר. מעבר לעובדה שהאנק פים ״עוד לא קיים״ בעולם הזה (לפחות עד יולי), גם טוני סטארק וגם אולטרון עצמו ממש היו צריכים את השינוי הזה כדי שהסרט יעבוד. העובדה שסטארק יצר רובוט רצחני במטרה להציל את העולם ממשיכה ישירות את המשבר שלו מהסרט השלישי של איירון מן, ואולטרון מתחבר במהירות לאחת הדמויות הפופולאריות בזיכיון ומרוויח נקודות בונוס מזה. בכלל, כל ההווייה שלו היא של הנבל הווידוניסטי שלא פשוט רוצה להשמיד את העולם, על פניו, אלא מסתכל על המאבק המתמיד של האדם בין חופש לבטחון ורוצה לערער את האיזון. אם לוקי האמין שכמלך הוא יביא שלווה עם כולם מתחתיו, אולטרון לוקח עמדה הפוכה ומנסה להביא שלום בזמננו בצורת כאוס. בשביל אולטרון הנוקמים הם המטרה והאמצעי להשגת היעד הזה.
תוספת לא פחות חשובה למיתוס של הנוקמים היא ההכנסה של התאומים מקסימוב. הקשת של התאומים מנבלים בשירות היידרה לזוג המצטרפים החדשים לנוקמים היא לא קטנה, והיא מנסה להשתלב בתוך כל ההתרחשויות בסיפור. השניים מוצגים בזריזות ובמידה מינימאלית של יעילות, וממשיכים לרוץ (כן, קוויקסילבר רץ ממש מהר). כשלעצמם בדינמיקה שלהם זה עם זו, וונדה ופייטרו עובדים נהדר. המקור שלהם מוסבר היטב ומצליח לקנות אותנו די מהר, והמשימה שלהם מאוד ברורה. הבעיה מתחילה כשמנסים למקם אותם בין הנוקמים לאולטרון, ובין כל מה שמתרחש מסביב. עדין, כהצגה ראשונה של הדמויות הם עושים אחלה עבודה.
בכלל, זו אולי הבעיה הגדולה ב״נוקמים: עידן אולטרון״, הרצון באמת לגשר ולהציג כל-כך הרבה מידע. הסרט אף פעם לא משאיר נקודה מיותרת, מייגעת או מעייפת, הוא בעיקר עסוק בלדחוס כל-כך הרבה שכבות של עלילה אחת על השניה, שלפעמים חלק זוכות לחשיפה חלקית. האיום הגדול של אולטרון אמור לבוא גם בהסטת העולם נגד הנוקמים, דבר שיש עדות לבסיס שלו כבר בסצינת הפתיחה, אבל דווקא אחרי שאולטרון מראה לעולם מי הוא ההאלק באמת, התגובה מפי העם לא נשמעת, מה שמגמד טיפה את ההשפעה של אולטרון כנבל. העלילה המתמשכת בין האלמנה השחורה להאלק ממשיכה מהסרט הראשון למקומות שהרבה ציפו להם, אבל מזורזת טיפה ככל שהסרט מתקדם. עדין, אין ספק שכמות העלילה והאקשן שהסרט מצליח להכניס הוא הישג. הסרט גם מתפקד כהמשך היחיד לסרט הנוקמים הראשון, גם מקדם את העלילה האישית של כל אחד ואחת מחברי הקבוצה לעתיד, וגם מצליח להציג סצינות פעולה מפוצצות.
הו איזה סצינות קיבלנו בסרט הזה. אם ווידון התכוון לגרום לנו להרגיש כמה גלובאליים הנוקמים, הוא ללא ספק הצליח לעשות זאת בסצינות הקרב מרובות המשתתפים בכל רחבי העולם. מההתחלה בה הנוקמים שועטים לעבר טירה בסקוביה, לסצינות קרב בחופי מדינות עולם שלישי שמכלות ערים שלמות, לשמיי ניו-יורק המוכרים. לעשות סרט לקבוצת גיבורים הוא במידה רבה משחק איזון בין כל הנוכחויות הבאמת מרשימות של כל הדמויות על המסך, ובסרט הזה אנחנו ממשיכים לראות את שיתוף הפעולה בין כל הדמויות ברמות גדולות ומרשימות יותר. התנועה על המסך לא פוסקת, ועוברת מיד ליד כמו משחק כדורסל מתוזמן היטב.
במידה רבה ״הנוקמים: עידן אולטרון״ הוא סוף הפייז השני של מארבל (לא שכחנו אותך אנט-מן, סורי, אתה פשוט לא גדול מספיק). כל העלילות המתמשכות בסרטים הבודדים מגיעות פה לידי מענה מסויים. הטראומה של טוני סטארק אחרי שנבלע על ידי חור בין מימדי, המקום של קפטן אמריקה בעתיד- עכשיו ללא שילד שתתן לו כיוון, העלילה הקוסמית הגדולה של ת׳ור, כל אלו מוצגים בלאגנטיות, ולא רק על פני השטח אלא מעבר לכך. בסוף הסרט כל אחד מחברי הנוקמים מוצא את עצמו במקום מאוד שונה מאיפה שהוא התחיל, וביחס זה לזה. הקבוצה עברה שינוי משמעותי שבהחלט יהיה מעניין לראות בקרוב. אחרי עידן אולטרון כבר לא קשה לראות איך תופי המלחמה מתכוננים ל״קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים״ ולמחמות האינפיניטי שת׳אנוס מבטיח לנו עוד מסוף הסרט הראשון.
״הנוקמים: עידן אולטרון״ הוא בהחלט המשך ראוי לסרט הראשון ולוקח את ההחלטות הנכונות בהרחבת הסיפור הקיים. כבר בסרט הנוקמים הראשון ווידון והצוות הבינו שסרט קבוצתי לא אמור לשים דגש על אף דמות אחת (בשביל זה כמעט לכל אחד מהם יש סרט משלו). לא, סרט נוקמים בא להראות לנו את כל הקבוצה יחד, את איירון מן וההלאק בפריים אחד, קפטן אמריקה ות׳ור, האלמנה והוקאיי, כולם מתערבבים זה עם זה. עם ההצגה הראשונית של כולם כקבוצה מחוץ לדרך, ״הנוקמים: עידן אולטרון״ פשוט ממשיך לרוץ הלאה ולגדול כאחד מסרטי הגיבורים הגדולים ביותר בכל הזמנים.
ציון סופי – 8.7
עלילון 