כותב: אבנר מירב || אמן: ולדיק סנדלר
מותחן המשטרה הישראלי של ולדיק סנדלר ואבנר מירב ממשיך בפרק חדש שרואה אור זה היום. BPD אומנם נוצר על-ידי שני יוצרים ישראליים, אבל הוא ממשיך לצלול למעמקי הפשע ברחובות בולטימור, ואולי גם למקומות מפחידים אף יותר- התודעה הסבוכה והאפלה של גיבורי הסיפור.
הנרטיב ממשיך לרוץ במקביל בין אירוע החטיפה המכונן שלמעשה קשר את חייהם של מרטי, מקגינטי ומארבין והטה אותם ממסלולם, לבין זמן ההווה בו מארבין יוצאת למסע הצדק שלה. בחוברת זו אנו פוגשים את האדם שעומד מאחורי החטיפה, אותו טרוריסט שלמעשה חושף את כוונותיו, ואיך ארבעת השוטרים שברשותו משתלבים אליה. במקביל מקגינטי ומארטי מנסים לעשות סדר בחייהם ונדמה כאילו לחזור לשגרה היא משימה קשה יותר מלצאת מהמרטף בו הם היו לכודים.
המאבק של מקגינטי ושל מארטי הוא מאבק פסיכולוגי לגמרי (למרות שמארטי זוכה גם להגניס מכות על הדרך). שתי הדמויות מנסות למצוא פתרון בדרכים מאוד מאוד שונות, ובין כל הכאוס האישי שלהן, מנסות גם לא לאבד אחת את השניה. בשלב הזה אבנר מציג דמויות שהן בהחלט שבורות ומנסות לבנות את עצמן מחדש ללא הצלחה.
ולדיק ממשיך להתעלות על עצמו בחוברת הזו. התקדמות הסיפור והאופן שבו הוא מובנה חזותית היא סינמטית וחובקת. הקצב של הסיפור פשוט מתקתק כמו שעון וחושף את הפעולה הפיזית והרגשית באופן נהדר. החוברת הזו היא כנראה החוברת הפסיכולוגית ביותר, תרתי משמע, ועדיין בחוברת הזו נמצאים בין עמודי הספלאש היפים ביותר של וולדיק בסדרה. כמו שוולדיק הוכיח ב״לפני שמגיעות הבחורות העירומות״, יש לו שליטה מלאה במעבר בין גדול לקטן על הדף.
BPD #3 ממשיך בגאון את הפרוייקט של מירב וסנדלר בפרק שממשיך לחשוף את תעלומת העבר ולהשאיר יותר שאלות ממה שנכנסנו איתן בתחילת החוברת. יהיה מעניין לראות לאן החוברת תתקדם מהנקודה הזו ומאיפה שהדמויות נשארות. הרבה מהקונפליקט של העבר מיושב לפחות על פני השטח, אך הדרך משם להווה עוד ארוכה, וגם אז- האם מארטי ומקגינטי יוכלו אי פעם באמת לצאת מהמרץף בו הם היו לכודים?
עלילון 